“ספוילרים(?) למיתולוגיה יוונית (אני לא מחשיב את זה כספוילר, כי היוונים לא ייחסו משמעות לדברים האלו ומהיות מחזותיהם ברובם מבוססי מיתוסים הם ידעו באופן כללי את שלד העלילה כשהם נכנסו לתיאטרון, אבל מי שמפריע לו שיזהר..)

הסיפור המיתולוגי הנמצא במחזה הזה, עלילת הנקמה של אלקטרה ואורסטס באימם, הוא היחיד שהשתמרו לנו עליו טרגדיות מכל אחד משלושת הטרגיקנים היוונים שיצירותיהם שרדו עד היום.

את הגרסה של אייסכילוס, "נושאות הנסכים", קראתי לפני שנה בדיוק (בדקתי עכשיו מתי כתבתי עליה באתר). הא, זה הסתדר יפה אם כך.
לא אהבתי אותה במיוחד, בין השאר מכמה סיבות שלצערי חוזרות גם כאן.
את הגרסה של אוריפידס עדיין לא קראתי, אבל כבר השאלתי אותה, אז את חוות הדעת עליה לא תקבלו בשנה הבאה.

ובכן, הבעיה הכי גדולה שלי עם הסיפור הזה היא פשוטה: אורסטס ואלקטרה נוקמים את רצח אגממנון אביהם בידי אמם קליטמנסטרה, ואגממנון הוא, מה לעשות, חלאה.
אמא שלהם רצחה אותו מההתחלה בגלל שהוא הקריב את הבת שלהם (אחות של אורסטס ואלקטרה..) כקורבן אדם לארטמיס, שכעסה עליו ומנעה רוחות טובות למסע המלחמה לטרויה, אליו אגממנון הצטרף כאחיו של מנלאוס, הבעל המקורנן של הלנה.
צר לי, אבל אגממנון קיבל בדיוק את מה שמגיע לו, וקליטמנסטרה פעלה מתוך אימהות שבאה לידי ביטוי גם במחזה הזה.
עקב כך קשה לי לראות אותה כדמות "רעה", ואני רואה אותה יותר כקורבן של חברה פטריארכלית עתיקה. מבחינתי היא מדיאה נוספת, ולמעשה היא הרבה יותר מוצדקת בנקמה שלה, והרבה יותר עניינית בה מאשר מדיאה..
אז כן, מההתחלה אני לא קהל טוב במיוחד לגרסה לא ביקורתית של המיתוס הזה.

ולא רק שהיא לא ביקורתית, היא גם לא מתוחכמת או עשויה היטב: זה מחזה מאוד "יבש" ובסיסי. סיפור נקמה די ישיר, עם אורסטס כאיש חרב חסר תחכום או עניין, אלקטרה כמתאבלת פשטנית לפי האידאל הארכאי - פטריארכלי, מקהלה אנמית שאף אחד משירי המקהלה שלה לא כבש אותי, וכל כך הרבה מלודרמה לא מעניינת במיוחד עד ההגעה לנקמה.
זמן רב הולך כאן לתגובות הרגשיות של אלקטרה לכל מיני טענות שהיא שומעת: אורסטס מת? חי? הוא כאן? זה רפטטיבי ו"נלעס" במידה רבה.

מאוריפידס יקירי, הטרגיקן האהוב עליי מבין השלושה, יש לי ציפיות יותר גבוהות. דיר באלק הוא מאכזב אותי גם כן.

3\10”