“בספריה הפרטית שלי יש לי מדף אחד שכל מי שיביט על הספרים שבו ירים גבה, אני חוזר אליהם מדי פעם בכדי "להעביר את הזמן" (בדיוק כשם הרשימה שיצרתי וכללתי אותם בה). אני לא יודע אם זה נכון או לא לכתוב עליהם ביקורת אבל רציתי לשתף אתכם במחשבותיי לפחות על הספר הזה שכפי שנכתב בגב שלו הוא מסכם לא פחות מ- 20 שנות תיעוד של כל הדברים הקטנים שגרמו לברברה (אני אפילו לא יודע איך להגדיר אותה, בטוח שלא כל מי שיוצר רשימה הוא סופר) לאושר.

אני לא מבין את הרעיון שמאחורי הוצאת ספר כזה. כמה שזה מוזר אפילו לא נעשתה בספר עריכה (אין בו פרקים ולא קבוצות מיון), כך שלא נותר אלא לעלעל בו ולמצוא דברים שאפשר להסכים עליהם וכאלה שפחות. ספר שאולי יעזור לכם להדחיק מחשבות לא רצויות. אז אולי המקום הכי מתאים לו הוא אצל פסיכולוג אבל מי שבאמת הייתי מושיב על הספה הוא מי שמוסיף ברשימה שלו דברים כאלה: "רמקולים של ניידות משטרה", "לראות סרט אימה בעד לרווחים בין האצבעות כדי להקטין את השפעתו" ועוד...

ואם עוד לא אמרתי דבר אחד טוב על הספר, אז הדבר היחיד שאני כן יכול לומר עליו שהוא עוזר לנו להיזכר גם ברגעים הקטנים של החיים, וכפי שאומרת הקלישאה "אלוהים נמצא גם בפרטים הקטנים" ורובנו אם לא כולנו הלוא קוראים ספרים בחיפוש אחריו אז אולי אחרי הכל יש לספר הזה זכות קיום לא פחות מכל ספר אחר.”