הופעתו בעברית של תשע קריאות תלמודיות היא מעין השבה למקור של סוגיות תלמודיות, שתורגמו על - ידי עמנואל לוינס ל"שפת האומות" - היא שפת השיח האינטלקטואלי והפילוסופי של אנשי המערב בסוף המאה העשרים. אחד המאפיינים של הקריאות הוא המפגש הכל - כך לא צפוי בין האקטואליה הבוערת ביותר לבין הדפים העתיקים שנכתבו בבבל לפני כאלפיים שנה. כל אחת מן הקריאות מעוררת את השאלה: כיצד ניתן לצפות שמן הדיון ב"נזקי האש" במסכת בבא קמא תצא הארה על מהותה של המלחמה המודרנית! כיצד העיסוק בדיני הנזיר, על - פי ספר במדבר ומסכת נזיר, יעזור לנו להבין את מרד הצעירים בחברה הפוסט - מודרנית? להפתעת הקורא, לוינס מנסה להבין את "הכלכלה ההדשה" בעזרת סוגיה ממסכת סנהדרין, שעניינה כישוף ואחיזת עיניים. המפגש המרתק הזה, המתרחש כמעט בכל שורה בספר, מהווה אתגר לקורא ודורש ממנו להתנער מן המיון המקובל: יהדות לחוד - ואוניברסליות לחוד, תלמוד לחוד - ותרבות לחוד. לוינס פותח תחום חדש למחקר ועיון: לא מדובר בסינתזה בין התרבויות, אלא בשיח מעמיק, המאפשר לכל אחד מן הצדדים לגלות את הלוז של קיומו וחיוניותו. עמנואל לוינס (1906 - 1995) נמנה עם הפילוסופים החשובים ביותר במאה העשרים. היה תלמידם של הוסרל והיידגר לפני השואה, ולמד תלמוד מפיו של מורה מסתורי בשם מר שושני. פרסם ספרים רבים, מהם חיבורים פילוסופיים (כמו כוליות ואינסופיות ואחרת מהיות) ומהם ספרי הגות יהודית (כמו חירות קשה). הגותו של לוינס טבועה בחותם הרגישות לאתיקה ולקיומו של האחר.