ספר זה נפתח בגירוש היהודים מספרד ומתחקה אחר נתיבי גלותם במזרח. הוא מספר את תולדות כינונם של המרכזים היהודיים - ספרדיים החדשים ומתמקד בארצות הבלקן, במקומות שבהם התרכזו הרוב המכריע של גולי ספרד. הספרדים המזרחיים הולבשו בהילה "אקזוטית" ונדחקו למגירת הלבאנט, מהלך שאפשר להתעלם מהם או להשחירם במקרה הגרוע, או לשוות להם ממד רומנטי בשל דבקותם במורשתם האיברית באמצעות שפתם ושיריהם במקרה הטוב. הקהילה נראתה ונשמעה רק במסגרת ה"פולקלור" שלה. ההיסטוריוגרפיה היהודית אטמה אוזניה ללקחים שאפשר היה להפיק מן החוויה הספרדית המזרחית ונמנעה מגישה השוואתית של המגמות וההתפתחויות השונות שעיצבו את קורות היהודים בזמננו. יהדויות אחרות, הנחשבות אף הן ל"שוליות" - רובן מן העולם המוסלמי, אם כי לא כולן מוצאן בחצי - האי האיברי - סובלות מיחס דומה. הספר עוקב אחר קורות כינונה, התפתחותה וגוויעתה של הציוויליזציה היהודית - ספרדית שהתקיימה בלבאנט במשך ארבע מאות וחמישים שנה. זהו חיבור פרשני וסינתזה המתבססת על עבודות קיימות ועל מחקר מקורי ומעמיק בארכיונים רבים. אסתר בנבסה היא פרופסור להיסטוריה יהודית מודרנית ב - Ecole Pratique des Hautes Etudes, Sorbonne, Paris. אהרון רודריג הוא פרופסור ללימודים יהודיים ולהיסטוריה באוניברסיטת סטנפורד, ארצות - הברית.