“עוד ספר מעולה של האוניברסיטה המשודרת, המתמקד בנושא שבמבט ראשון עלול להחשב כזניח ולא משפיע, ומציג (תוך כדי ניתוח מרתק ומעמיק) כיצד בעצם הפרימיטיביזם קיים עד ימינו-אנו, בצורת התקינות הפוליטית.

מהו בעצם פרימיטיביזם ? זהו גל אומנותי-רעיוני ששורשיו נעוצים במאה ה-19, וששגשג בראשית המאה ה-20. במהלכו אמנם רבים (ביניהם פיקאסו) שילבו מוטיבים של תרבויות שבטיות, פרימיטיביות, ביצירת האמנות שלהם. כוונתם היתה להתחבר אל השונה, ה"פרא הרומנטי", בשעה שחברתם הפכה לממכונת, מתעושת ומנוכרת.

הספר דן בתהליך ה"ניכוס" - האם למעשה באמצם מוטיבים מתרבויות זרות, האמנם "ניכסו" את המוטיבים לתרבותם שלהם ? האם היה בתהליך זה מעין "כיבוש תרבותי" שביטא יותר מכל את האימפריאליזם ? האם בהגדרת ה"אחר" היתה התנשאות או כוונה טהורה ?

וזהו יופיו של הספר - הוא לא עוסק באמנות גרידא, אלא גם במודרניזם של אותה תקופה, גם באימפריאליזם (הרבה אימפריאליזם), וגם מתייחס בסופו אל הפרימיטיביזם היום - האם הוא קיים, ומהו מהותו ?

לדעתי הספר מעשיר מאוד גם בידע ההיסטורי, גם בידע האמנותי (למי שמתעניין, למשל, קצת ברקע של הקוביזם), וגם מוסיף רקע מחשבתי מעניין לימינו-אנו לגבי תקינות פוליטית ופוסט-אימפריאליזם.”