כשהיתה ירושלים, משוש תבל, לעיי חורבות, בית - האלוהים נשרף ובניה יצאו בגלות - גדליהו בן אחיקם היה מגדלור של תקווה. לאחר שנבוכדנאצר מלך בבל דיכא את מרד צדקיהו, אחרון מלכי בית דוד, שחט את בניו, ניקר את עיניו והגלה אותו לבבל, הוא הפקיד את גדליהו בן אחיקם על שארית בני יהודה. גדליהו, איש הסיעה הפר - בבלית שעמה נמנה גם הנביא ירמיהו, ממקום מושבו במצפה שבארץ בנימין, עודד את הנותרים מוכי ההלם, בני דלת העם, לא להיוואש מן הפורענות: לחזור ולהתיישב בערים הריקות, לשוב אל עבודת האדמה ולהשלים עם עולו של מלך בבל, שהרי זה רצון האל. לדידה של שארית הפליטה היה גדליהו קרן אור באפלה. כוכב של תוחלת. האיש שיקים את סוכת דוד הנופלת. אך רצח גדליהו בידי ישמעאל בן נתניה היה גם רצח התקוות הגדולות. ועקב כך מתרגש על העם גם הסוף - קץ תקופת העצמאות המדינית. תקוות הגאולה נמוגו בערפילי העתיד, ותחתן השתרר ייאוש אין משלו. לאחר הרצח ברחה שארית הפליטה מצרימה, מחשש שמלך בבל ייפרע ממנה . זמן מה דומה היה שעם ישראל יורד ממפת ההיסטוריה. ולכן גזרו חכמי ישראל תענית ציבור לדורות בגין הרצח. השבר הנורא מזכיר רצח פוליטי נוסף בימינו כאלפיים ושש מאות שנה לאחר מכן - רצח יצחק רבין בידי מרצח שיצא מתוך עמו - שלו - פשע מחריד שעולל אדם בעל תפיסות משיחיות, בדומה לרוצחו של גדליהו בן אחיקם, שאף הוא הסיט מן המסילה מנהיג מתון, שקול, פרגמטי, שניסה להוליך את בני - עמו אל עתיד טוב יותר. חיים חיימוף, סופר ופרופסור לכירורגיה, פרסם רומנים וקבצי סיפורים ב"זמורה - ביתן" ראו אור ספריו: אנה מ.., האתמול של היום, התנכלות, העידן הרביעי, אלזה אגדת חורף, החווה, תערובת הטבק, אני הורדוס המלך, היסחפות.
