ספר זה עוסק בנושא אקלקטי: ישראל - וליתר דיוק: מה שמתיימרים לכנות "זהות ישראלית".
אין הוא מבקש לספק הגדרה ממצה לאותה "זהות", גם לא להציע דרכים ל"גיבושה", אלא אדרבא, להאיר באורח לא שיטתי דווקא היבטים שונים של אי - אפשרותה, או, אם רוצים: היבטים של התהליך הדינמי המתמשך, רווי - הסתירות ורצוף - הקריעויות, שבו היתה שרויה ה"זהות" הישראלית מאז ביקשה האידיאולוגיה הציונית לעצבה באורח הומוגני וסופי.
העיסוק הבלתי - פוסק בזהות מעיד כאלף עדים על הסתירה השוררת בין היומרה ל"נורמליות" ("עם חופשי"), שהיתה מיעדיה המובהקים של הציונות, לבין הניגודים והסתירות הממשיים המאפיינים את החברה הישראלית. העיסוק בזהות משמש, במובן זה, תחליף לדבר - מה מיוחל, שאינו יכול להתהוות בשל ההקשרים ההיסטוריים - חברתיים - תרבותיים הייחודיים, שבהם התהוותה החברה הישראלית.
ובאשר הוא מאורגן האורח מודע או מודע - למחצה, כמעין חיפוי על מה שאינו אפשרי למעשה, מותר לדבר על אידיאולוגיית הזהות - על חרושת הישראליות.