באוגוסט 1996 נפתחה עונת הליגה הלאומית. העולה החדשה מטייבה הגיעה אליה עם תקווה אך ללא ציוד מתאים: ללא מגרש ביתי וללא צוות שחקנים מגובש וסגור. בהמשך התברר שהיו חסרים עוד כמה דברים, אבל הליגה אינה לשכת הרווחה, הפועל טייבה היתה מוכרחה לשחק עם מה שיש, והיא שיחקה. עולה חדשה ללאומית אינה סתם מהגרת המבקשת להשתכן בה, אלא פולשת: היא פולשת לטריטוריה של קבוצות שכבר נמצאות שם, ומאיימת על מקומן, האיום הזה, כמובן, נוגע יותר לקבוצות החלשות, העניות, בכל עונה יש כמה כאלה קבוצה מצליחה אך ענייה, או קבוצה עשירה אך נחשלת במגרש, היא קבוצה שמספקת לליגה מתח ועניין מיוחדים, וכזאת הייתה הפועל טייבה - הקבוצה הערבית הראשונה בלאומית.