גיבורי ``אין לי ארץ אחרת`` - ספרו החמישה עשר של יצחק זיו-אב - הם אנשי יומיום, בני בלי שם, ללא יומרות. ``במאבק קיומם`` - כמאמר הרצל - ``מתהווה מדינה``. אנשי היומיום האלה אינם מודעים לערך עשייתם, אך הם הקובעים משקלה של תקופה. בעקבותם ועמם הלך המחבר מקצה הארץ עד קצה וליווה אותם ואת מעשיהם בעינו החדה ובעטו השנון. יד ביד עם המחבר מתהלכים קוראי הספר ולנגד עיניהם חולפות מאה ויותר שנות דרמה אנושית עצומה, אשר תחילתה בראשית המאה הקודמת. בספרו ``אין לי ארץ אחרת`` מביא המחבר את קוראיו עד למעמד הכרזת המדינה, שהשתתף בו כעורך עתון, ומוסיף ומוליך אותם עוד שנתיים של הסתגלות העם לעצמאות. יצחק זיו-אב, עתונאי עוד ברוסיה, ארץ מוצאו, עלה לארץ ישראל בשנת 1926, ישר מן האונייה למשק המשפחתי במושבה מגדיאל בשרון. מכאן הסתעפו שירותיו לצבור: ניהול מושבתו, ניהול וראשות מרכז התאחדות האיכרים וייצוג חקלאי הארץ בהנהלת הארגון העולמי, עורך משנה בטאון הציונים הכלליים ``הבוקר``, ראשות אגף ליחסי ציבור למערכת הבטחון, עם הכרזת המדינה לפי הזמנת דוד בן-גוריון, טור אישי קבוע ברדיו, ראשות מינהל הפיתוח והקמת מפעלי חינוך כחבר דירקטריון הקרן הקיימת, מועצת מקרקעי ישראל - וכל שנותיו ריפורטז`ה דרמטית ופובליציסטית. ספריו משקפים נסיון חיים רב גוני בארץ, מסעות על פני העולם וקשר חי עם בני כל גיל. ספריו של יצחק זיו-אב זכו להערכה רבה של ראשי הציבור, שמאל וימין כאחד, ואנשי תרבות, ספרות ועתונות. רשימת הספרים ודברי הערכה, בסוף הספר.