ספר זה מחזיר את הקורא לתקופת שלטונם של אדולף היטלר ויוסף סטלין בזמן מלחמת העולם השנייה, ול"מלחמה הקרה" שהיתה בעקבותיה. הוא מתאר קרבות צללים של המודיעין של הצבא האדום על רשתותיו באירופה, וחושף לראשונה, מאז סוף מלחמת העולם השנייה, את סיפורה של רשת נוספת שהמשיכה לפעול אחרי השמדת "התזמורת האדומה" בידי הגרמנים וגילוי "השלישייה האדומה" על ידי המשטרה השוויצרית. ברשת זו התחיל המחבר, קומוניסט צעיר שהתכחש ליהדותו, את דרכו כמרגל, תחילה כסוכן טירון שגויס, הודרך ואומן על ידי קצין סובייטי בכיר, ולאחר מכן כעוזרו האישי של הקצין. בתכנון האסטרטגי של המלחמה הקרה הגדיר המודיעין הסובייטי את מטרותיו המרכזיות, ביניהן המזרח התיכון. בהתאם לכך נשלח המחבר לישראל ל"מבצע פיגמליון" - חדירה אל משרד החוץ של המדינה הצעירה. לאחר שש שנים של פעילות בתפקידים בכירים בגלוי וכ"חפרפרת" בסמוי, הוא נחשף, נחקר ונעצר. הדמויות המרכזיות של הספר - איסר הראל, לשעבר הממונה על שירותי הביטחון, עמוס מנור, שהיה ראש שירות הביטחון הכללי, וסגן ניצב יהודה פראג (לאחר מכן ניצב ומפקד מחוז תל אביב של משטרת ישראל) מתוארות בעימותם הדרמטי עם המחבר, שהסתיים במשפט בו הוא נידון ל- 14 שנות מאסר. יהודה פראג מספר על חלקו בפרשה בפרק נפרד בספר. עולמו של המחבר חרב עליו עם גילוי האופי האמיתי של המשטר הקומוניסטי, בנאומו של ניקיטה חרושצ'ב בוועידה ה- 20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית. תוך משבר נפשי עמוק הוא נוטש את האידיאולוגיה הקומוניסטית ומוסר ללא תנאים לעמוס מנור את הפרטים על פעילותו כמרגל, שאותם שמר בסוד משך כל תקופת החקירה והמשפט. הוא מתאר את השנה שבילה בצינוק ואת ששת השנים שלאחר מכן באגף הכללי של כלא רמלה. עד לקבלת חנינה מהנשיא. בתקופה זו הוא יגלה מחדש את שורשיו כיהודי וכישראלי ומוצא את מקומו בקהילת האסירים כשם שימצא את מקומו בחברה הישראלית לאחר שחרורו.
