``מאחר שהשעמום מתקדם, והוא הרי שורש כל רע, אין פלא שהעולם נסוג, והרוע מתפשט. עיקר התופעה מצוי בראשית הבריאה. האלים השתעממו, ולכן בראו את האדם. אדם השתעמם משום שהיה בודד, לכן נבראה חוה, ומרגע זה נכנס השיעמום לעולם וגדל ביחס ישיר לגידול האוכלוסייה. האדם השתעמם לבדו. אדם וחוה השתעממו ביחד. אחר כך השתעממו אדם וחוה וקין והבל שעמום משפחתי, לאחר מכן גדלה אוכלוסיית העולם והאומות השתעממו בהמוניהן. כדי לשעשע את עצמן הן הוכו ברעיון לבנות ``מגדל וראשו בשמיים``, רעיון זה משעמם כמו גובהו של המגדל והנו הצגה נוראה לכך, איך יד השעמום היא על העליונה. ואז התפזרו בכל העולם, בדיור כמו בני אדם בימינו, המטיילים בחוץ לארץ, עד עדיין נשארים משועממים``. קירקגור, ``מחזור הזריעה``. פנים כאלה ובדומה להם ימצא הקורא בספר שלפנינו, שהוא אחד מן היפים ביותר בספרות הפילוסופית של העת החדשה.