אמא יש רק אחרת, ספרה הראשון של דבורה רפלד-זילברשטיין, זכה בפרס קרן מוזס לעידוד הספרות העברית בניהולם של "ידיעות אחרונות" ואוניברסיטת תל-אביב. אמא יש רק אחרת הוא רומאן-סיפורים נוגע ללב בהומור העצוב שבו. הגיבורה היא ילידת מוסד, הגדלה ללא אב. יחסיה עם אמה הם דראמה מתמדת של מעברים חדים. שום שייכות אינה מובנת מאליה בספר זה. השייכות הסדוקה, המפוררת, מוליכה בו לבדיקת הסתירות שבעצם מושג השייכות. עיקר כוחו של הספר בעיצוב נקודת הראות של הילדה - ולפעמים עירוב סימולטני של כמה נקודות ראות - בזמנים שונים. דווקא על רקע שכיחות השימוש בנקודת תצפית שכזו בספרות העברית בת זמננו בולט כשרונה של המחברת: דרכה המיוחדת ב"הזרה" של הטריוויאלי והיומיומי והמילוי המצויין בפרטים, הופכים את הקריאה ברומאן למרתקת ומרגשת. "לפעמים קורה שכשמבינים דבר אחד מבינים גם דברים אחרים שבקושי קשורים אליו" - הפרטים הלא-שייכים כביכול, התחליפים, העולמות המדומים והנחמות הקטנות הם, בסופו של דבר, עיקר הספר.