לפני למעלה ממאה שנה באירלנד אפופת האמונות התפלות עברה אישה חולה בשם בריג`ט קלירי תהליך של ריפוי. בריג`ט היתה אז נשואה כבר למעלה משנה, ועדין לא הרתה. את תקוותיה להריון תלתה בפולחן פוריות והתמסרה לו. אבל השנים חלפו, וההריון הנכסף לא הגיע. כשבריג`יט נופלת למשכב, הגיעו אנשים בעיירה הקטנה לסמקנה, שידם של כוחות אחרים במצבה של בריג`ט. היו שדיברו על דיבוק, על פיות רעות, ועל הצורך למצוא ריפוי אחר כדי להצילה. מאה שנים מאוחר יותר, בימינו, עולה שוב סיפורה של בריג`יט קלירי כדוגמה לחקירה יוצאת דופן. אבל ככל שהסיפור חוזר וכובש בכישופו הממסמר, אותו כישוף שכישף דורות קודם לכן, מתגלים בסיפור רבדים נוספים פחות תמימים, החושפים את הצדדים האפלים ביותר של המין האנושי באצטלה של רצון לעזור לחולה. ``הריפוי`` הוא דוגמה למיומנות כתיבה, שלעיתים נראה כי פסה מן העולם, והיא השליטה המופלאה בכתיבת סיפור טוב. מאותם ספרים שבולעים אותן בקסמם האחר והרחוק, ונושאים אותך אל עולם ערפילי שבו הגבולות בין דימיון ומציאות פרוצים. קרלו גבלר הסופר, מפליא ליצור רומן שהוא עכשווי, מצמרר וביקורתי מחד, ואפוף קסם פולקלורי אירי ויכולת שחזור היסטורית מאידך. לא לחינם עיטר אותו ויל סלף, הסופר הבריטי מהנועזים וחדשנים ביותר בימינו בתואר הרומן ההיסטורי הטוב ביותר שקראתי מעוד. ``לעתים נדירות נזדמן לי לקרוא ספר שרדף אותי כמו בספר הזה``. דיילי טלגרף