מאז הניחו זיגמונד פרויד ויוזף ברויאר את היסודות לטיפול הנפשי בסוף המאה הקודמת, לא הפסיקו הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה המודרנית להיות מוטרדות בשאלת הגבולות בין המטפל למטופל: מצד אחד, קשר אינטימי ומחייב, חשיפה נפשית שאולי אינה מתקיימת מחוץ לו. סוג של חברות מצד שני, מסגרת של גבולות נוקשים, הכוללים שמירה קפדנית על שעה ומקום קבועים, דיאלוג מובנה, והימנעות מהרחבת הקשר מעבר להקשר הטיפולי. בספר חדש, נדיר בסוגו, בוחן ד"ר אלי זומר את קו - התפר שבין שני אלה. ההיסטוריה של המקצועות הטיפוליים רצופה מקרים של הפרות גבול, נושא שהודחק ועדיין מודחק ברובו על - ידי הקהילה המטפלת. "יחסים מקבילים" בוחן מגוון רחב של תופעות הנוגעות לגבול העדין שבין המטפל למטופל: העברה והעברה - נגדית, סקירה היסטורית של מקרים מפורסמים (יונג, פרנצי ואחרים), הביטוי של התופעה בקהילה הדתית, גישות תיאורטיות ומעשיות המצדיקות ומאפשרות מגע בתוך הטיפול, ונסיון לעמוד על דמות המנצל ודמות המנוצל. "יחסים מקבילים" מפגיש בין שלוש דיסציפלינות: פסיכולוגיה, סוציולוגיה ומשפט. המפגש הזה הופך לעתים להתנגשות, כאשר הכרעות בדיסציפלינה אחת גוררות השלכות לא צפויות בדיסציפלינה אחרת. כך, המאמץ האמפתי להבין את נפש המנצל, והנסיון לברר כיצד מתעצבת פעולתו בתוך הקשרים חברתיים רחבים יותר, כמו במסגרת ההכשרה וטקסי החניכה של הקהילה המטפלת, מעלים מניה וביה שאלות נוקבות לגבי הדרך שבה רוצה וצריכה החברה לנהוג במטפלים אלה. הספר כולל מחקר חדש שערך ד"ר אלי זומר עם ד"ר מאיר סעדון על 27 נשים ישראליות שעברו ניצול מיני בידי מטפליהן. המחקר חושף את קווי האישיות והמאפיינים הביוגרפיים ההופכים נשים מסוימות מועדות יותר לעבור מקרים של ניצול. כל זאת תוך הפגנת העמדה המוסרית שהאחריות בעניין זה חלה אך ורק על המטפל. פרופ' עמנואל גרוס כתב נספחים לספר, שם הוא בוחן את החוק הישראלי בעניין זה, משווה אותו לחוקים האנגלי והאמריקאי, ומתווה את הדרך לחוק חדש. אחת הטענות העולות מהמבחן המשפטי היא כי אין בישראל של 1999 מסגרת משפטית הולמת לטיפול בבעיה. פרופ' גרוס וד"ר אלי זומר פועלים בימים אלה על מנת להביא חוק זה לידי מימוש.