“בספר המתח "שעון פנדורה" (הוצאת מעריב – הד ארצי, 1997) מאת ג'ון ג'. נאנס נדרש גיבור הספר קפטן ג’יימס הולנד, "טייס קרב לשעבר, בחיל האוויר" (עמוד 225) וקברניט מטוס בואינג מסוג 747, שטס מפרנקפורט לניו-יורק להתמודד עם מצב בלתי אפשרי. אחד מנוסעי הטיסה, הד"ר ארנסט הלמס, התמוטט ממה שנראה כהתקף לב. כאשר הולנד ביקש לבצע נחיתת חירום בנמל התעופה היתרו שבלונדון הוא הופתע לגלות כי רשויות התעופה הבריטיות סירבו לאפשר לו לנחות באנגליה.

הבריטים הודיעו לו כי הלמס נדבק בזן חדש ומסוכן של שפעת, ועל המטוס לחזור לגרמניה. למעשה, קיים חשש שכל הנוסעים במטוס נחשפו לנגיף קטלני שהשתחרר בטעות מעבדת מחקר בגרמניה, ואם לא יבודדו אותם בצורה הרמטית, הנגיף עלול להתפזר ולקטול מספר עצום של אנשים. הגרמנים, כמאמר אחד מפקידי הממשל הבכירים בגרמניה, סירבו לאפשר מצב "שגירסה מכונפת זו של תיבת פנדורה תשוב ותנחת בחיקנו" (עמוד 39). גם מדינות נוספות סירבו לאפשר למטוס לנחות והולנד הבין שהנגיף אינו נגיף של שפעת, אלא של מחלה אחרת, מסוכנת בהרבה.

הממשל האמריקני הטיל את הטיפול בטיסה על ה-CIA שבראשו עמד ג’ונתן רות׳, סגן מנהל ה-CIA (והמנהל בפועל), אשר "בילה בעסקי הביון את מרבית חייו. במשך שנים היה סוכן שדה במבצעים חשאיים" (עמוד 107). רסטי סנדרס, "רופא ששירת בעבר ברשות התעופה הפדרלית" (עמוד 60) וגויס ל-CIA כמומחה למחלות, הסביר לרות' כי "אם יש מחולל מחלה קטלני במטוס הזה, ואם הוא מסוגל לעבור באוויר, אסור לנו להניח לו להתקרב לאוויר הלח של אנגליה. מגיפות פורצות בעקבות חשיפה של המוני אנשים. המוני אנשים גרים בחלק זה של בריטניה, וכולם נושמים אוויר" (עמוד 72).

בין נוסעי הטיסה מצוי השגריר הנודד של ארצות הברית למזרח התיכון, לי לנקסטר, והעוזרת היפייפיה שלו, רייצ'ל שרווד. הולנד, שהפך קרוב לשרווד במהלך הטיסה סיפר לה כיצד "התקבל לאקדמיה של חיל האוויר, וכיצד אהבת הטיס שלו זכתה לגמול הולם בדמות שורה ארוכה של עיטורים ואותות כבוד. הוא גילה לה שהיה המצטיין באימוני הטיסה, וסיפר לה על וייטנם ועל שישים ושלוש הגיחות שביצע מדננג במטוסי פנטום F-4" (עמוד 218). ככל שמפלס המתח עלה, התקרבו שרווד והולנד ונקשרו זה לזו.

בעוד שהולנד השתדל לשתף פעולה עם הנחיות הרשויות וכוחות ממשלת ארצות הברית, הרי שטייס המשנה שלו גרס כי "קברניט טוב יודע מתי לומר לחברה לדחוף את ההוראות שלה לתחת, ולקבל החלטות בעצמו!" (עמוד 129), וזוהי אכן הדילמה שהוטלה לפתחו של הולנד.

יש מי שראה במשבר הזדמנות. האיש הזה הוא סגן מנהל ה-CIA רות', שהפך מומחה ללוחמה בארגוני הטרור במזרח התיכון. לתפיסתו, לו ניתן יהיה לייחס את הפלת המטוס לארגון הטרור השיעי אל-עקבאח' שנהנה מתמיכת איראן (מישהו אמר אל-קעאדה), הדבר יקנה לגיטימציה לפעולה משמעותית כנגד הארגון. רות' שכר את שירותיו של "יורי סטבלינקו, קולונל בעל עיטורים מחיל האוויר הסובייטי" (עמוד 152), ולאחר מכן איש מבצעים של הקג"ב. משימתו של טייס הקרב ושכיר החרב היא לגנוב מטוס קרב ולהפיל את המטוס. סנדרס, שחשף את דבר הקנוניה, והעוזרת האישית של רות', שרי אליס, הבינו כי עליהם להזהיר את הולנד וצוותו.

המצוד נע במקביל בשני צירים. אנשיו של רות' ב-CIA רדפו אחר סנדרס ואליס, שבעברה שירתה "תקופה קצרה במבצעים חשאיים" (עמוד 279), ואילו סטבלינקו, שגנב מטוס מנהלים חמוש של שייח' סעודי, צד את המטוס שעליו מופקד הולנד ובכוונתו להפילו מן השמיים. "כל חושי טייס הקרב של הולנד ניעורו בבת-אחת. ג’מבו או לא, טיסה 66 הפכה ליעד תקיפה, והיה עליו לשנות מצב זה ללא דיחוי" (עמוד 231).

אך לא איש כהולנד יירתע מאתגר. "אלף מחשבות עברו בבת-אחת במוחו. זיכרונות של נוהלי ותמרוני חמיקה, משחקי מלחמה, קרבות אוויר אמיתיים בווייטנם" (עמוד 229). סטבלינקו עתיד לגלות כי אף שלכאורה מטוס הנוסעים המסחרי אינו יריב למטוס המנהלים המצויד בטילים מונחי חום שגנב, הרי שמולו ניצב יריב של ממש, שכישוריו נרכשו בשירות קרבי ארוך בחיל האוויר האמריקני ונבחנו בשדות הקרב האוויריים של וייטנם.

כמו גיבורו, הולנד, נאנס שירת בחיל האוויר האמריקני כטייס קרב, לחם במלחמת וייטנם ומלחמת המפרץ ועוטר על גבורתו. בשירות המילואים עלה לדרגת לוטננט-קולונל. לאחר שחרורו היה לקברניט טיסות מסחריות. ניסיונו של המחבר ניכר בספר, בעיקר בכל האמור בתיאורי הטיסה והמתרחש במטוס. נאנס יודע לכתוב והמתח נבנה במהרה ונשמר לאורך כל המותחן המהנה הזה.”