“אחד מהספרים שקראתי לפני עשור ומצאתי בממ"ד, אז קורים גם דברים טובים בעקבות המלחמה.

מציאת ספרים שנעלמו לי, פופים ובגדים חלקם חדשים לגמרי! וגם זמן איכות עם האחיינים והתחברות לתחביבים ישנים - צביעה, גזירה, שירים של פעם.

ולביקורת: הספר עוסק בהנגשת נושא המיניות בלי לעורר אימה החל מכיתה ד'.
קניתי אותו בעקבות העובדה שאופן הדיבור על הנושא בבית הספר בו למדתי היה מאוד לוקה בחסר:
היה שיעור אחד פיזיולוגי בכיתה ה' על מחזור, לבנים לא היה שום הסבר - הוציאו אותם מהכיתה והם הלכו לשחק כדורגל באותו זמן.

כשהגענו לחטיבה ילדים בכיתה החלו להעלות נושאים תוך כדי שיעורים או בהסעות - וזו מבחינתי הטעות של הצוות החינוכי... לא מחכים עד שהילדים מעלים את הנושא כי אז כבר יש להם מידע, לרוב לא אמין.

חלק מהמורים שוכנעו שילדים בחטיבה יודעים כבר הכול בזכות הפורנו, האינטרנט התחיל לסחוף את הנוער באותה תקופה והיכולת להוריד כל מיני קבצים לא חוקיים בחינם.

התלמידים בחטיבה לא תמיד שאלו מתוך רצון לדעת, אלא גם ראו שזה מביך את המורים וגורר את תשומת הלב לא למה שהשיעור התכוון להעביר.
והופס - יש להם שעה חופשית.

חלק מהמורים - בעצם רובם, כשנדרשו לספק מספר שעות חברה בנושא המיניות, לקחו את החינוך הזה לכיוון הפוריטני של להראות סרטים ולברוח או להסביר לנו על הסכנות של בחורה שעולה לטרמפ עם איש זר.
הייתה גם יציאה אחת החוצה, עמידה במעגל ולימוד של כמה תרגילי קרב מגע (שכמובן לא תדעי איך להשתמש בהם כשתהיי במצב שבו את קופאת או מנסה לברוח...)

כתלמידת הוראה וחינוך ניסיתי להעשיר את הידע שלי בנושא בתקווה שלדור העתיד יהיה מידע יותר מקיף בנושא.

רציתי ליידע על ספר בנושא כי כמוני בטח יש הרבה שזה פחות נגיש להם, מי שיש לו רקע דתי בטח מבין את הקושי להחזיק ספרים ותמונות בתחום, גם כשהמטרה הכי מוסרית שאפשר. תמיד זה עשוי לעורר תגובות מרימות גבה.

אז הרגשתי צורך לענות כשנתקלתי בתגובה על הפודקאסט של נורית גפן ונכדה דילן, פודקאסט שמדבר בצורה פתוחה גם על נושאים שנויים במחלוקת, וביניהם סמים ומיניות. ומאוד בלטה לי תגובה שמתנגדת לעצם העלאת השיח בנושא לצופים בגיל הנעורים:

"באמת שלא מצליחה להבין את הצורך של נורית לספר את סיפורי הסמים, הבגידות, הז*ונים...מה עובר לה בראש"

אני חושבת שאפשר להתווכח על הסגנון, גם של הפודקאסט וגם של הספר הזה, יש מסורות ודעות לגבי איך לפצח את הנושא, ומה לעשות אם במקרה א' ב' ג' ד'...
אבל יש וואקום עד ימינו הכביכול מתירניים בתכנים בנושא.
לכאורה יש שפע באינטרנט - אבל עדיין בעקבות הטאבו אין מספיק תכנים שמועברים על ידי מבוגרים משמעותיים לחיי הנערים. מבוגרים שהם גם יבואו אליהם בטענות אם משהו ישתבש והמבוגרים האלה ינסו ללמוד את המקרה הספציפי מתוך אכפתיות למה שיקרה עם הנער הזה ולא מתוך אינטרסים כלכליים.

הספר קליל והמידע בו לא מקיף, אך יכול להוות בסיס לשיחה בין הורים או סבים וסבתות לנוער.”