"מי שעומד מול הח'אן, נמצא בנקודת מפגש בין שתי עליות או, אם תרצה, בתחילתן של שתי ירידות.
לימינך, כשאתה עומד בגבך לכניסה של הח'אן ופניך לחומת העיר, נמצא רחוב המלך דוד, שמוביל אותך אל העיר המערבית, כמו שכינו אותה הזרים, או העיר החדשה, כפי שכינו אותה אנשי העיר המזרחית.
לשמאלך אתה יורד ברחוב הארון אלרשיד אשר מוביל אותך לעיר העתיקה, כפי שכינו אותה תושבי העיר המערבית.
ואת המעבר הזה בין שני חלקי העיר נהגו לכנות באב אלהאווא, זאת אומרת – שער האוויר. המרחק בין מפתן הח'אן לבין המקום שבו נהגו לקשור את בהמות המשא בחומה, לא עולה על עשרים מטר.
זהו אחד המעברים הראשיים והחשובים בין שני חלקי העיר."
בליל חורף אוסף נהג מונית אל מכוניתו כלב עזוב, שעומד בגשם סוחף באמצע הכביש, משום שנזכר איך הוא עצמו עמד לפני שנים באותו מקום, אחרי שאהובתו סילקה אותו מביתה ועולמו חרב עליו.
בבדידותו הגדולה הוא פותח את לבו בפני הכלב ומספר לו את סיפורו.
זהו סיפורה של חבורת צעירים וצעירות, נסיכי ח'אן אלספא, שהאמינו כי קשרי האחווה שנקרמו ביניהם יגברו על כל מכשול – לאומי, עדתי, מעמדי או תרבותי – וכי יוכלו ליצור להם חיים חדשים, נהנים מטובם של שני עולמות, מזרח ומערב.
מג'יד אליאס מתאר בספרו, השני מבין שלושה שפרסם עד כה, את עולמה של חבורה מיוחדת במינה, במקום ובזמן מיוחדים – ירושלים של סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70. לקורא העברי ניתנת כאן הזדמנות להסתכל על אותה תקופה מזווית שונה, עם מעט נוסטלגיה, הרבה הומור, רגישות וחוכמה.
מג'יד מוניב אליאס נולד בשפרעם ב-1947, למד וחי בירושלים בשנים 1965-1977, ומשנת 1978 חי בפאריס. הוא פרסם שלושה רומנים: הממזר (נצרת 1987, קהיר 1989), נסיכי ח'אן אלספא (נצרת 1994), שורש או מקור האהבה (נצרת 2001).