קובץ מאמרים זה מביא מבחר ממחקריו של פרופ' מרדכי עומר על האמנות הישראלית.
שני יעדים הדריכו את הבחירה במאמרים אלה: הבנתן של מגמות באמנות המודרנית, ומעקב אחר התפתחותה של האמנות הישראלית ביובל השנים האחרונות, על מגוון טלטלותיה הקיצוניות - מהנוף אל ההפשטה, מהמופשט אל הנשגב, מהנראה אל הפיוטי, ומהמושגי אל המוחשי. ריונים אלה מהווים מעין ציוני דרך לדרכה של האמנות הישראלית במאה ה־20: אך המבחר כולו אינו מתיימר לסכם, ולו גם באופן חלקי בלבר, את התופעות והמהלכים החשובים בתולדות האמנות המקומית. מקומם של מספר אמנים חשובים נפקד כאן, והבחירה באמנים המופיעים, אם כי אינה שרירותית, היא סובייקטיבית ביותר.
המאמרים דנים במספר מצומצם של אמנים, שמבעם האמנותי משיק לתחומי העניין של המחבר. נקודות אלה של מפגש רעיוני עוררו אותו לתהות אחר אותם יסודות מכוננים, המונחים בתשתית מפעלו של כל אמן או משורר אמת. לא נעשה כאן כל ניסיון לכפות על העבודות תפיסה אידיאות כוללת או להעריך את היצירות לפי מידת התאמתן לתבנית רעיונית שנקבעה מראש. האמונה בגילוי האמנותי האישי ובפלורליזם במחקר, הובילה להעדפת ההתייחדות המירבית עם היצירה על פני המשנה ההיסטורית הסדורה. ברוח זו עוסקים המאמרים בפיענוח טווח המשמעויות של היצירה ובבדיקה של נסיבות הופעתה, ומשתמשים לשם כך בבל האמצעים שמחקר האמנות מעמיד לרשות החוקר.
למרות הוויתור על היומרה להעמיד מחקר היסטורי סדור, מאמרים אלה פותחים חלונות זעירים הניבטים אל מראות, שבהן משתקפת רוח התקופה.