גנרל ג'ון פרדריק צ'רלס פולר נחשב כאחד מהוגי-הדעות הצבאיים העיקריים שפיתח את "מחשבת-השריון". מחשבת השריון המודרנית צמחה מתוך לקחי הקיפאון בלוחמת החפירות הנייחת של מלחמת העולם הראשונה. בקיפאון זה התבקש פתרון, או כלי מלחמה, שיוכל להתגבר על החפירות וסבכי-התיל המוגנים באש מקלעים וארטילריה, ולהחזיר למלחמה את יסוד התנועה. כלי זה הוא הטנק, והפתרון הוא אופן השימוש בו.
פולר גרס כי הטנק חולל מהפכה באמנות המלחמה בגלל ניידותו הרבה, ההגנה שהוא מעניק לצוות, ועוצמתו ההתקפית. הטנק הופך את האדמה "קלה לחצייה כמו הים". לכן הצד שימכן את עצמו ינצח. פולר ניבא כי הטנק ידחוק את המערכות שעליהן "הושתל", וכי חיל הרגלים ייהפך לזרוע מסייעת בשטחים שבהם יכולים טנקים לנוע.
בדונו ביישום עקרונות המלחמה מציין פולר את חשיבותו של ה"הלם" שמביאה ההשפעה הפסיכולוגית של הטנקים על האויב ואת הפגיעה המוראלית הקשה שלהם, שיש בה כדי להביא לשיתוק אופרטיבי ואסטרטגי של מפקדות האויב ושל הנהגתו המדינית. "מטרת ההתקפה צריכה להיות לשתק את פיקוד האויב, ולא את גיסותיו הלוחמים…"
הספר שלפנינו הינו מסמך הברור הראשון שממנו התפתחה מחשבת השריון המודרנית ויש בו משום תרומה חשובה לשוקדים על לימוד התפתחותה של תורת לוחמת השריון.