“שמי הוא סופר עברי די נשכח, שנפטר מעט אחרי קום מדינת ישראל בחיפה. הוא יליד חברון וגדל על השפות ערבית ולדינו, וזכה לכך שאיגוד הסופרים הפלסטינים הכריז עליו בעבר כאחד הסופרים הפלסטינים הגדולים, אף על פי שכתב כמעט רק בעברית. הסיפורים המופיעים בספר, שחלק מגיבוריהם ערבים מוסלמים וחלקם יהודים לוונטינים, מצטיינים בתאור האווירה, והקו המשותף בכולם הוא תחושת תלישות ובדידות קיומית של גברים ונשים שלא מוצאים את מקומם ההרמוני בחברה. יתכן שיש לכך שורשים אוטוביוגרפים של מי שנולד לחברה היהודית-מזרחית של פלשתינה, עזב אותה בגלל דתיותה המופגנת, אבל לא מצא את מקומו לגמרי בקרב האינטליגנציה האשכנזית. אהבתי במיוחד את הסיפור ג'ומעה אל-אהבל, אבל גם הנובלה נקמת האבות מרשימה.”