“מהספר:

בשנת הריב בחודש העצה,
בצריח זה שדמיונו כחדר,
אני אנדריאס, נפש רצוצה,
אני אנדריאס, שה אובדה מעדר,

הרחק מעיר-ומתים וקול המון,
בהיות הדמי בגרון הבכי כעצם,
בעוד ידי מכה בפעמון
ובי עצמי מכה ענבל העצב,
אמרתי שיר.


והשירים האלה של יוסי גמזו נוגעים.”