בספרו החדש מספר אלכסנדר סולז'ניצין לקוראיו כיצד צמח רבדים־רבדים מנגנון המשטרה החשאית והפך במרוצת הזמן ל"מנגנון מחנך" – מאחורי כותלי הכלא ובתוך מחנות הריכוז, כמובן. תחילתו של ארכיפלג גולג באיי סולובקי בצפון הרחוק, במקום שהלילה נמשך חצי שנה – וגם השמש המאירה ביום אינה מסוגלת לפזר את החשֵכה שבה שרויה אוכלוסיית המחנות.
לצדם של גברים, אסירים פוליטיים כביכול, ופושעים רגילים, נשלחים למחנות ההסגר גם נשים, ילדים ובני נוער כדי לעבוד, לגסוס ולמות בגיהינום הקר שמאחורי קו הקוטב הצפוני.
עמידתם של האסירים הללו מול המנגנון, שאיפתם לשמור על צלם אנוש למרות השחיקה הנוראה בעבודות הכפייה ובתנאי הרעב השוררים בגולג, ההתמודדות עם המיוחסים שבתוך המחנה והניסיון התמידי להיחלץ מרשת המודיעים והמלשינים הפרוסה בתוך המחנות ומחוצה להם – הם מן הנושאים העיקריים של המסמך המזעזע שנכתב כהמשך לארכיפלג גולג.
הסופר הגולה מנתח את המפלצת, מפרק אותה לגורמים וחושף את סיבותיה האמיתיות של המחלה. גורלה של חברה גדולה וגורל הפרט הנשחק בין גלגל מנגנון המשטרה החשאית מלמדים אותנו פרק אכזר בהיסטוריה של ברית־המועצות.