אלוהים, אדם, חוה והנחש, באיזו שפה הם שוחחו ביניהם בגן עדן? שאלה רבת קסם זו עמדה במוקד של מחלוקות תיאולוגיות למן ראשית ימי הביניים. האם היתה זו העברית של התורה, או שמא היוונית של הפילוסופיה? הארמית של הצלוב, או אולי הלטינית של האימפריה? השאלות העתיקות הללו התעוררו לחיים כאשר מלומדי התקופה הרומנטית נשבו בקסמיה של הסנסקריט, לשונם הקדומה של ההודים. הויכוח הלשוני התמזג בתוך מאבק כולל על תולדות העמים ומאפיניהם, על האופי הלאומי, על תכונות הנפש הייחודיות לכל עם ועם. כך נוצקה ההנגדה בין ארים לשמים, הצמד הטרגי אשר ילווה את כתבי המאה ה19-. בחזית ניצבים הארים הפוליתאיסטים, המוכשרים והדינמיים, אנשי העתיד; השמים, לעומתם, נידונו לחיי נוודים, נעדרי יצירתיות, בלתי ראויים לפוליטיקה, לאמנויות ולמדעים. אולם מקרבם צמח גם עם אחד קטן ומסתגר, העם העברי, אשר התברך בסוד נשגב; המונותיאיזם. וכדי להציל את המונותואיזם מפני כליה, מפני היטשטשות בחולות המדבר השמי, נדרשה התערבותו הגואלת של ישו הנוצרי, בן האלוהים, הארי והשמי בה בעת. לשונות גן-עדן מתחקה אחר תפקידם של המושגים ``ארי`` ו``שמי`` במדעי הרוח הצעירים של המאה ה19-. זוהי ארכיאולוגיה אינטלקטואלית של האנטישמיות המודרנית. ברקע תמשיך לטרוד את הקורא תהיה כללית בדבר העיסוק הלמדני בשאלת המקורות: כאשר עוסקים אנשי המדע בחקר המקורות הדתיים של האנושות, האין זה מנסחים למעשה את תפיסת העתיד שלהם? מוריס אולנדר הוא פרופסור במחלקה להיסטוריה של התרבות בבית הספר הגבוה למדעי החברה בפריס, עורך בהוצאת הספרים סיי, עורך כתב העת ``לה ז`נר הומאן``. לשונות גן-עדן זכה בפרס האקדמיה הצרפתית ותורגם לעשר שפות. ``זהו אחד הספרים היפים ביותר שקראתי בתחום זה, ספר יוצא דופן אשר אני נוהג לצטט לעיתים קרובות``. (אומברטו אקו). ``מוריס אולנדר מתאר כאן פרק מאלף בהיסטוריה של התרבות, מבלי לוותר על מורכבותו ועל הסתירות הפנימיות של הסיפור`` (ז` לה-גוף).