ביד רכה פותח לפנינו המחבר את יומניו. כתיבתו, כמו מפגשיו עם חולי הסרטן ובני משפחותיהם, היא אינטימית וחמה. זה לו כמה שנים שהוא יוצא למפגשים הללו, ומהם הוא נוטל עימו אל שולחן הכתיבה את הרהוריו והתרשמויותיו.
הרהורים על ייסורים, אהבה, עוז-רות ומאבק על החיים ועל חיים של ערך. ביימרכז לטיפול תומךיי ההוספיס, הצופה אל מול פני המדבר, לא ניתן כבר לשנות את מסלול חייו של החולה, אולם כמו פרחים עשויים מגע ידו, חיוכו והקשבתו של האדם, להמציא לחולה רגעים של אושר.