ביולי 1978 שמע אנטולי שצ'רנסקי את גזר דינו בבית המשפט המחוזי במוסקבה: 13 שנות מאסר בכלא ובמחנות עבודה. לכאורה נשפט על "ריגול"; אבל התביעה אף לא טרחה לאשש את ה"הוכחות" המבויימות נגדו, כי את אשמתו האמיתית לא טרח שצ'רנסקי להכחיש. אדרבא, הוא הודה בה בפה מלא. במשך שלוש השנים שלפני כן נמנה אנטולי שצ'רנסקי עם פעילי תנועת העלייה היהודית במוסקבה, השתתף בהפגנות נועזות, בחוגי-בית ללימוד עברית, בפגישות חשאיות ביערות מוסקבה בהן נחוגו חגי ישראל. בהדרגה הפך להיות דובר התנועה, אשר קיים בשמה מגעים עם עיתוני חוץ ומדינאים מערביים שביקרו במוסקבה, ועם ארגוני תמיכה ברחבי העולם. על כך נחרץ עונשו החמור. זהו למעשה סיפור מאבקה של תנועת מסורבי העלייה בבריה"מ, כשמשולב בו סיפורו האישי של אנטולי (נתן) שצ'רנסקי - על משפטו, על שמונה השנים הנוראות במאסר, על מלחמתו ביאוש ועל אהבתו הענוגה לאביטל, שזכתה להיות רעייתו רק ליום אחד ואחר נאבקה במשך שמונה שנים ארוכות על שיחרורו, על החלום להקים עימו בית בישראל. למעלה משמונה שנים חלמו אנטולי ואביטל שצ'רנסקי - הוא, בכלאו בפאתי רוסיה, היא בודדה בירושלים - לשוב ולהתאחד ולהקים בית בישראל. בפברואר 1986 החל החלום להתגשם. בעקבות לחץ בינלאומי ממושך שוחרר אנטולי שצ'רנסקי בעיסקה של "חילופי מרגלים" בין מזרח ומערב והגיע לישראל - לקבלת פנים צוהלת וקולנית. את נדרו שנדר ברדתו מהמטוס "לא אשכח את אלה שנותרו בבריה"מ - בסירוב, במחנות ובכלא" - השתדל לקיים, אך גם החלום הישן לא הרפה ממנו. ובהדרגה החל החלום לקרום עור וגידים. אמו הישישה ואחיו, זכו סוף-סוף להיתר לצאת את בריה"מ ולהצטרף אליו. לאחר מכן רגשה ישראל כולה כאשר אביטל ואנטולי - לימים נתן - שצ'רנסקי חבקו בת, רחל. זהו, אם כן, סיפור עם סוף טוב. אך את השמים הכחולים שמעל למשפחה הקטנה והמלוכדת מעכירה עננה - זכר מאות חבריו של נתן שצ'רנסקי - הסירובניקים שעודם בבריה"מ, מי במעצר, מי בכלא, ומי בסירוב מתמשך.