“רבות דובר על כך שעליית מרוקו לא ליקקה דבש כבר מתחילת דרכה בקשריה עם השליחים שתפקידם היה לטפל בעלייתם ארצה. הסופר מתאר בשפה פשוטה ומחוספסת את סיפורו האישי ועומד בו בהצלחה כשבסופו של דבר מוכיח שהוא לפחות לא סיים כפראייר. אכן הכותב חידש לי דברים שלמיטב ידיעתי לא היה ידועים לא רק לישראלים ממוצא שונה אלא גם לרבים מהעולים או שלחילופין טמנו ראשם בחול מחוסר אונים או תמימות. לדעתי אם היו מאמצים בתחילת דרכם חלק מדרכי התנהלותו וחשיבתו של הסופר תוצאות הקליטה של אנשי עליה זו היו מסתיימים בצורה שונה.”