“או קיי, לאחר שני ניסיונות כבשתי את הספר בסערה, הספר מאוד קליל ורהוט, הקריאה זורמת בקצב בינוני אך רצוף.
שוב לוקחת אותנו הסופרת למחוזות ילדותה (עמק רפאים בירושלים) ופוסעת איתנו בשבילי ילדותה. זכורונות, אירועים, דמויות, נופים ורגשות.
חלקו השני כתוב בצורה של יומן אישי כרונולוגי, אך יש בו עניין השואב לתוך הדמות המרכזית ואירועיה.
טוב לאוהבי נוסטלגיה וסיפורי אהבה.
מומלץ”

“סיפור נחמד שקרה בירושלים של שנות השישים בשכונה מעורבת של עולים וותיקים.
רחלי מקבלת משימה בגיל שבע כל בוקר ללכת למכולת השכונתית כדי להביא חלב הביתה בכד החלב. שם בתור לחלב פוגשת בכל מיני דמויות ססגוניות שילוו אותה בשארית חייה.
שם היא פוגשת את הסבתא ניצולת השואה של חברתה מהלימודים, ודרכה לומדת ומתחברת לכל נושא השואה.
התור לחלב הוא האוניברסיטה של החיים. כבר בגיל שבע הבינה רחלי שהצחוק והחיוך הן תכונות חובקות עולם. צריך לחייך לעולם כדי לזכות בחזרה בחיוך ובאהבה.
הזעפנות והרצינות של אותם אנשים בתור לחלב חרשו את פניהם בקמטים ואף פגעו ברוחם וביופים.
אחד משפטי המחץ בספר הוא "עדיף קמטי צחוק בצידי העיניים ולא חריצים של דאגה בין הגבות".
לאחר שירותה הצבאי נשלחת לעבוד בוינה ומתחתנת עם עובד משרד החוץ.
חיי המשפחה מתבססים יפה ונולדים ילדים ובהמשך פוגשת אומן עיוור ומתיידדת איתו.
יש בספר הפשוט והמקסים הזה קווי עלילה ונושאים הנוגעים לשואה, הטרדות מיניות, אומנות, אנטישמיות, יופי, פריחה, תמימות, נועזות, קינאה, שנאה,תסכול ומה לא.
סיפור הכי ישראלי שיש.”

“הספר מספר את קורותיה של רחלי החל מן המשימה החשובה שהטילה עליה אמה בגיל שבע, עבור דרך ילדות ובגרות בירושלים של לפני מלחמת ששת הימים, יציאה לשליחות בוינה ושיבה לירושלים. הסיפור כתוב בלשון קולחת, מעניין ויוצר הזדהות בתחנות רבות בחייה של הגיבורה הראשית, רחלי.
העיוור הוא דמות מפתח מרתקת ומיוחדת בסיפור,זמר האופרה המבליח לפרק אחד בלבד, גם הוא משמעותי מאוד ואליהן מתלוות עוד דמויות שונות היוצרות יחד את פסיפס חייה של רחלי.
נהניתי מן הקריאה ואני ממליצה בחום על הספר.”