דוקטור שמעון אלמוג חזר מכנס האגודה הבינלאומית לקרימינולוגיה בקופנהגן. עוד לפני שהספיק להתיישב מאחורי המכתבה שלו, הודיעה לו נועה מזכירתו: "מלשכת ראש הממשלה התקשרו כבר פעמיים. הם אומרים שזה דחוף."
"מה הם רוצים עכשיו? שאשב בעוד ועדה ציבורית?" דוקטור אלמוג ליווה את דבריו בתנועת ביטול. יש גבול לעיסוקים ציבוריים, חשב בינו לבין עצמו. הפעם אני חייב לסרב להם.
"לקשר אותך איתם?"
"שום דבר לא בוער. איזה עניינים דחופים יש לנו ביומן?"
הוא רק התחיל לעיין בדברי הדואר שהצטברו בעת העדרו כשצלצל הטלפון שעל שולחנו. "זה עוד פעם ממשרד ראש הממשלה," בישרה לו נועה מן החדר הסמוך, "הם אומרים שזה דחוף. להעביר אותם?"
"בסדר, נועה. תני לי אותם. נגיד להם `לא` ונוריד אותם מהגב."
הוא עוד כחכך בגרונו כששמע קול גברי מעברו השני של הקו: "בוקר טוב, דוקטור אלמוג. ברוך הבא..." הוא זיהה מיד את בעל הקול מדושן העונג – ראובן הלוי, מנהל לשכת ראש הממשלה. "הבוס מבקש להיפגש איתך בהקדם האפשרי."
"תראה, רק חזרתי מחו"ל. לוח הזמנים שלי עמוס מאוד עד סוף השבוע."
"ראש הממשלה אמר שזה דחוף מאוד," התעקש הלוי.
"מה הוא רוצה ממני? בשנה האחרונה כבר ישבתי בשלוש ועדות."
"אין לי מושג מה הוא רוצה, אבל נראה לי שהפעם מדובר במשהו אחר."
דומייה קצרה השתררה משני צדי הקו.
"אז מתי תוכל להגיע לירושלים?" דחק בו מנהל הלשכה, ומבלי להמתין לתשובה המשיך: "אם זה בסדר מבחינתך, אקבע לך למחר בשעה עשר לפני הצהריים."
"שיהיה..." פלט אלמוג בחוסר התלהבות, ובלבו חשב: מוטב לגמור עם הסיפור הזה מהר ככל האפשר.
***
דוקטור אלמוג נחשב לקרימינולוג מבריק ובעל הישגים משמעותיים בתחום המחקר שלו: איתור מוקדם של נטיות לפשיעה בקרב צעירים. הוא עיצב מודלים לטיפול מונע בקבוצות גיל אלו, שיושמו בהצלחה בשטח ועוררו התעניינות רבה גם בקרב אנשי מקצוע בחו"ל. כשהרצה בכנסים בינלאומיים, והוא הוזמן לעיתים קרובות, היו האולמות מלאים תמיד. דעותיו המקוריות, גם בנושאים שאינם נוגעים ישירות להתמחותו הספציפית, וכושר הביטוי שלו הפכו אותו למרואיין מבוקש בעיתונות הכתובה, ברדיו ובטלוויזיה. עמיתיו חלקו לא פעם על דעתו, אך התקשו לסתור את מסקנותיו, שבהן שילב תיאוריות מלומדות עם ניסיון מעשי עשיר שצבר בעשרים ושתיים שנות שירות במשטרת ישראל.
אלמוג התגייס למשטרה כברירת מחדל לאחר שעשה תואר שני בקרימינולוגיה ולא מצא עבודה אחרת שתהלום את כישוריו. בתוך זמן קצר התברר לו כי הגיע למקום הנכון, שבו מעריכים כראוי את יכולותיו. לאחר קורס קצינים מזורז, שבו התבלט מן היום הראשון, שובץ ביחידה הארצית לחקירות הונאה. מסלול הקידום שלו היה מהיר, ובתוך זמן קצר כבר נקשר שמו בפענוח פשעים סבוכים שעמדו בראש סדר-היום המשטרתי. אבל הוא לא הסתפק בקריירה המשטרתית. בעידודם של מפקדיו השלים תוך כדי השירות עבודת דוקטורט בנושא אקטואלי מאוד: "הרקע והנסיבות לפשיעה בקרב הדור השני של קהילות עולים ממדינות מצוקה".
בגיל ארבעים ושבע הגיע תת-ניצב אלמוג למסקנה שמיצה את עצמו. הוא היה אז סגן ראש אגף החקירות. נרמז לו שאם יתאזר בסבלנות יועלה בדרגה, אבל הוא חש צורך דחוף בשינוי. כששמע על הכוונה להקים חוג לקרימינולוגיה במכללת השרון הציע את מועמדותו כמרצה, ולמרבה הפתעתו הוזמן לעמוד בראשו. הוא ראה אתגר ביצירת המסגרת החדשה והשקיע בכך את כל כולו. מאמציו נשאו פרי, ובתוך שנים אחדות רכש לעצמו החוג הצעיר מוניטין כאחד הטובים בתחום. כשהוזמן לפגישה הלא צפויה עם ראש הממשלה היה אלמוג בן החמישים ושלוש קרוב לקבלת הפרופסורה המיוחלת.
***
טור ארוך של כלי רכב חסם כמדי בוקר את מבואות ירושלים. מכוניתו של אלמוג, שנקלעה בין אוטובוס אגד למשאית צבאית, התקדמה באיטיות מורטת עצבים. בחוץ שרר קור עז של אמצע דצמבר והזגוגיות התכסו באדים. כשהפעיל את החימום כדי לפזרם, השתרר חום מעיק. הוא שב ולחץ על מתג ההפעלה והפסיק את החימום. גל החום נמוג, אבל השמשה שלפניו הלכה והתעממה במהירות. הוא שלף ממחטת נייר מן הקופסה שהייתה מונחת על המושב לצדו וניגב בה את החלון. אלמלא התפתיתי בקלות כזאת, רטן בינו לבין עצמו, יכולתי לשבת עכשיו לשתות בנחת את קפה הבוקר שלי במכללה ולהמשיך לכתוב את המאמר. מאמרו על צמיחתם של ארגוני פשע בחברה מתהווה, פרי מחקר ממושך בראשותו, התקבל לפרסום בכתב-עת יוקרתי בארצות-הברית, והוא שקד על הכנסת התיקונים האחרונים לפי ההערות שקיבל לטיוטה ששלח. כשנחלץ לבסוף מן הפקק וחלף על פני גן הוורדים בדרכו אל קריית הממשלה הישנה, כבר חלפו שעתיים מאז החל את נסיעתו. מתנשף בכבדות, לאחר שמצא בקושי רב מקום חניה פנוי הרחק מן הבניין, פסע דוקטור אלמוג אל תוך לשכת ראש הממשלה מבלי לאחר.
"אני שמח שסוף-סוף ניתנה לי ההזדמנות לפגוש אותך," אמר ראש הממשלה ולחץ בחוזקה, יתר על המידה לטעמו של אלמוג, את ידו של האורח. "אתה בוודאי עסוק לא פחות ממני. לכן, ברשותך דוקטור, אני מציע שניגש ישר לעניין."
בטרם הייתה לאלמוג השהות להשיב, אחז ראש הממשלה בזרועו והוליך אותו אל פינת הישיבה המרופדת. הוא התיישב באחת הכורסאות והחווה לו בידו להצטרף אליו.
"יש לי בעיה קשה מאוד עם ביטחון הפנים," פתח ראש הממשלה לאחר שהחליף עמו כמה מילות נימוסין, "הציבור איבד את אמונו במשטרה, ובמידה רבה של צדק. לא עובר כמעט יום בלי רצח, ארגוני הפשע חוגגים וחפים מפשע נהרגים, האלימות בבתי-הספר עולה מדרגה משבוע לשבוע, ואני כבר לא מדבר על גל הפריצות, על שוק הסמים הפורח ועל הסטטיסטיקה הנוראה של תאונות דרכים קטלניות... אני כמובן לא מגלה לך את אמריקה, דוקטור."
אלמוג הסתפק בהנהון של הסכמה, מתקשה להבין לשם מה בעצם הוזמן לפגישה הזאת.
ראש הממשלה רכן לעברו כממתיק סוד. "אני מתכנן שינויים בהרכב הממשלה בימים הקרובים. תיק ביטחון הפנים ייכלל במסגרת השינויים האלה. אני לא צריך לספר לך, דוקטור אלמוג, כמה חשוב לי שהתיק הזה יימצא בידיים הטובות ביותר דווקא עכשיו, בתקופה הקשה הזאת שעוברת עלינו. הפוליטיקאים שלנו חסרים הבנה מינימלית בתחום הזה. אני זקוק למקצוען, לאדם בעל רקע אקדמי מתאים משולב בניסיון מעשי, מישהו שיוכל לנווט כראוי את המערכת המורכבת הזאת." הוא השתתק לרגע, מנסה לבחון את תגובת האיש היושב מולו, והמשיך בטון חגיגי: "אין לי ספק, דוקטור אלמוג, שאתה האדם המתאים ביותר לכהן כשר לביטחון פנים של מדינת ישראל."
אלמוג נשאר נטוע במקומו. הצעתו המפתיעה של ראש הממשלה לא סחפה אותו. הוא ידע היטב שכמעט כל הפוליטיקאים שקיבלו בעבר את התיק הזה, עשו זאת משום שלא הוצע להם תיק אחר, אטרקטיבי יותר. עכשיו, אמר לעצמו, לא נמצא כנראה אפילו מישהו כזה.
ראש הממשלה לא המתין למוצא פיו של אלמוג, שארשת פניו שיקפה ככל הנראה את מה שעובר במוחו, והוא מיהר ליטול במהירות את המושכות. "אני יודע שזו אינה החלטה קלה בשבילך," אמר, "אבל אני מבקש שתשקול את העניין בחיוב. אין עוד אדם שמכיר כמוך את המערכת מבפנים. לכן אני משוכנע שתצליח לחלץ את המשטרה מן המשבר הקשה שבו היא נתונה עכשיו." חיוך רחב התפשט על פניו, "אני... בעצם לא רק אני... אישן הרבה יותר טוב אם אדע שאתה, דוקטור אלמוג, מופקד על ביטחון הפנים שלנו."
אלמוג תלה את מבטו בנקודה דמיונית בחלל החדר, מחפש תשובה נאותה.
ראש הממשלה השתהה כמה שניות. אחר כך קם ממקומו והושיט את ידו לאורח. "שמחתי לפגוש אותך, ידידי," אמר בטון לבבי, "אני אמתין לתשובתך ומקווה שלא תאכזב אותי."
כשכבר אחז אלמוג בידית הדלת קרא ראש הממשלה לעברו: "דבר אחד אני יכול להבטיח לך בלב שלם – את הגיבוי המלא שלי לאורך כל הדרך."
למחרת הפגישה קרא דוקטור אלמוג בידיעות אחרונות ידיעה על מועמדותו לכהונת השר לביטחון פנים, בתוספת דברי פרשנות על התאמתו לתפקיד. הכתב לא ציין את מקור הידיעה, אך לאלמוג לא היה ספק כי החוטים מוליכים ללשכת ראש הממשלה. תחבולה שחוקה שאמורה לדחוק בו לקבל את המינוי. כשפנה אליו כתב הערוץ השני של הטלוויזיה, לאחר פרסום הידיעה בעיתון, וביקש את תגובתו, הסתפק באמירה בלתי מחייבת. נועה, מזכירתו המסורה, לא זכתה למענה ענייני כששאלה אותו, ספק בצחוק ספק ברצינות, אם היא צריכה כבר להתכונן לעלות איתו לירושלים. "את מאמינה למה שכתוב בעיתון?" אמר בחצי חיוך.
הימים הבאים היו מלווים בהתחבטויות קשות, וכדרכו, הוא לא שיתף בהן איש. ביטחון פנים, חשב, הוא בסך הכול שם נרדף, מרשים יותר, לצירוף של משטרת ישראל ושירות בתי-הסוהר – והפרק הזה של חייו כבר מאחוריו. עולם הפשע המשיך אמנם לאתגר אותו, אבל בשלב זה היה לו נוח מאוד להשקיף אליו ממרומי מגדל השן האקדמי, שבו זכה להוקרה ונהנה מאורח חיים רגוע. אבל לעומת זאת, עצם הצעתו של ראש הממשלה החניפה לו. משטרה, משטרה, אמר לעצמו, אבל אחרי הכול מדובר עכשיו לא בניצב וגם לא במפכ"ל, אלא בשר הממונה, חבר מלא בממשלה ואפילו בקבינט הביטחוני המצומצם, ולכן שותף להכרעות לאומיות מהמעלה הראשונה ולמנעמי השלטון. הזדמנות כזו ניתנת על מגש רק למעטים מאוד מבין אלה שאינם משתכשכים בביצה הפוליטית. ככל שהרהר בדבר התחזקה בו המסקנה שרק אידיוט לא יקפוץ על המציאה.
בסוף השבוע טלפן אלמוג אל ראש הממשלה והודיע לו קצרות על הסכמתו לקבל את התפקיד. ראש הממשלה לא חסך במילות תודה. "יש לך מפכ"ל מצוין," אמר בסיום השיחה, "אומרים שרב-ניצב אשרוב הוא לא רק איש-מקצוע מעולה. הוא קודם כול בן-אדם."
"אתה לא צריך לספר לי עליו," השיב אלמוג בנינוחות, "אני מכיר את גדעון כבר הרבה שנים, ולא רק אותו. רוב הניצבים של היום היו קולגות שלי והיו לי קשרים טובים איתם. שני ניצבים היו אפילו פקודים שלי."
"ידעתי אל מי לפנות," התמוגג ראש הממשלה, "אין לי ספק שתשתלט מהר מאוד על העניינים, וזה בדיוק מה שנחוץ עכשיו. אנחנו חייבים להחזיר לציבור את האמון במשטרה."
אלמוג לא השלה את עצמו. הוא ידע בבירור שזאת לא תהיה משימה קלה. מניסיונו רב השנים במשטרה למד שסמכויותיו של המפכ"ל רחבות בהרבה מאלה של השר ושהקצונה הבכירה כפופה במישרין רק לו. נוסף לכך חשש שעמיתיו ופקודיו לשעבר ישמחו להראות לו שהוא לא בדיוק הבוס שלהם. אבל ראש הממשלה צדק בדבר אחד: שלא כמו כל קודמיו, הוא באמת מכיר היטב את המערכת מבפנים, כך שיהיה להם קשה לעבוד עליו, ועם מעט תחכום יצליח בכל זאת להזיז דברים.
כשהחליט להיעתר להצעתו של ראש הממשלה, קבע לעצמו אלמוג תקופת ניסיון של שנה. בסיומו של פרק זמן זה גמר אומר להשלים את הקדנציה. הוא לא שיער עם איזו תסבוכת יצטרך להתמודד בתוך כמה חודשים.
