“"האם זה בטוח" (עמוד 168).
גיבור ספר המתח המשובח "איש המרתון" מאת הסופר והתסריטאי האמריקני ויליאם גולדמן (הוצאת ספרי ארז, 1976) הוא טומס בבינגטון לוי (המכונה בב), צעיר יהודי החי בניו יורק ועומד לסיים דוקטורט בהיסטוריה. לוי הלך בדרכי אביו, שהיה מרצה להיסטוריה והתאבד לאחר שהסנטור מקארתי האשים אותו שהוא קומוניסט. רץ חובב, בב חלם להשתתף במרתון ואף נהג לכנות עצמו "טום לוי – איש המרתון" (עמוד 77), ומכאן שם הספר. גולדמן, שחיבר תסריטים כמו "קיד וקסידי" וכתב את הספר (והתסריט) "הנסיכה הקסומה" יודע לספר סיפור שלא ניתן להניח מהיד.
אחיו הגדול של בב, הנרי "דוק" לוי, שימש כמנהל בתעשיית הנפט ועובד בחו"ל, אך עד מהרה התברר כי הוא איש מבצעים בסוכנות הביון המרכזית (CIA). במסגרת תפקידו סייע "דוק" לכריסטיאן ז׳ל, רופא שיניים נאצי שכונה "המלאך הלבן" וסייע למנגלה בניהול "אגף־הניסויים במחנה־אושויץ" (עמוד 178).בתקופת שהותו במחנה הריכוז גנב ז׳ל יהלומים של יהודים שנרצחו שם וברח לאחר המלחמה לדרום אמריקה. את היהלומים הפקיד בשעתו בכספת בניו יורק והשתמש בבלדרים כדי להעביר יהלומים מהכספת בניו יורק לשימושו בדרום אמריקה. ז׳ל חמק לאורך כל השנים מציידי הנאצים ומהמוסד משום שתמיד מסר מידע על חבריו וסייע בכך ללכידתם. העברת היהלומים לז׳ל וקבלת מידע על פושעים נאצים היו תחומי אחריותו של "דוק".אך ז׳ל לא סמך על "דוק" והחליט להגיע אישית לניו יורק כדי לאסוף את כל היהלומים. שם בניו יורק דקר ז׳ל את "דוק" בסכין ופצע אותו פצעי מוות. גוסס, הצליח "דוק" להגיע לדירת אחיו ומת בזרועותיו.
גם ז׳ל וגם מפקדו של "דוק בסוכנות, פיטר ג׳ינווי, האמינו כי "דוק מסר לבב מידע חשוב בטרם מת. ואכן ז׳ל ואנשיו לכדו את בב ו"המלאך הלבן" חקר אותו בעינויים ושאל אותו את אותה שאלה כה זכורה מהסרט, "האם זה בטוח" (עמוד 168). החלק הזה, הזכור גם מהסרט המצוין עם דסטין הופמן שגילם את בב ולורנס אוליביה שגילם את ז׳ל, הוא מהטובים בסרט. כדי להימלט על בב לנצל את כל כישוריו כאיש מרתון. "ודאי שאתה נשרף, בפנים, אתה אמור להישרף בפנים – ולהמשיך לרוץ למרות הכל עד שתפרוץ את מחסום־הכאב" (עמוד 204), אמר לו קול פנימי.
לאחר שנמלט החל בב להתארגן להתמודדות עם ז׳ל הרשע וג׳ינווי המושחת. "אני יוצא לצוד חיות־טרף – הנח גם לי להיות חיה פראית" (עמוד 230), אמר לעצמו. בב "היה קלע־מומחה" (עמוד 154), שכן התאמן שנים באקדח שבאמצעותו התאבד אביו. "בתנועה מהירה פרק בב את הכדורים מתוך ׳תוף־האקדח׳. הוא היה מורגל בכך – בהתחשב בשעות הרבות שהקדיש לאימוני־ירייה, במשך שנים רצופות" (עמוד 106). המפגש עם ג׳ינווי ואנשיו היה קטלני. אחד מהרוצחים השכירים ביקש להכות את לוי אך "הירייה הראשונה של בב התיזה את אחת מעיניו החוצה" (עמוד 235). בזמן שהרוצח נפל מת לרצפה, "ג׳ינווי כבר נמצא בתנועה והאקדח בידו מוכן־כמעט אבל עדיין לא מכוון למטרה – וכיצד אתה קולע בנסיבות אלה; יורה בזרועה החמושה או מעדיף את הלב? אולי אתה קולע אל נשקו של היריב, כמו שראית בסרט ׳הריינג׳ הבודד׳ – או שאתה נועץ לו ישר במוח? במערבולת־היסוסים זו ירה בב ופגע – אבל רק באיזור הכרס; לא מספיק לבלום את ג׳ינווי. בב ירה בו שנית, איפוא, והפעם צנח ג׳ינווי ארצה ואקדחו החליק־התגלגל לרוחב החדר; אבל האיש לא היה מחוסל ובב תהה בליבו מה יש לעשות כדי לשתק אותו סופית – ושיגר אליו קליע שלישי" (עמוד 235). מאחר "שג׳ינווי לא מת עדיין; פצוע וחבול לפת בכל זאת בקרסולו של בב, שנתיים לאבד את שיווי משקלו ופתח באש לתוך גופו של ג׳ינווי" (עמוד 236). אולם אלו היו רק המתאבן. ההתמודדות עם ז׳ל השטני היא משחק אחר לגמרי.”
