“יומנה של אנה פראנק סיפר את סיפורן של שתי משפחות ועוד גבר אחד במחבוא אשר במפעל התבלינים שלהם באמסטרדם, מפעל שהקימו וממנו התפרנסו לאחר שנמלטו מגרמניה עם הצרת צעדיהם של היהודים.
מיפ חיס עבדה במפעל הזה והפכה לאשת סודם, לא היחידה, של המסתתרים. היא כתבה ספר (בשיתוף אליסון לסלי גולד) שסיפר את הסיפור מחוץ למחבוא, סיפור ששיקף גם את המתרחש באמסטרדם בפרט והולנד בכלל תחת הכיבוש הנאצי הדורסני.
מיפ עצמה נשלחה להולנד לשיקום גופני עם ילדים רבים נוספים מווינה, שם נולדה, להולנד לאחר מלחמת העולם הראשונה. שנים גרה והשתקמה בהולנד, ומשחזרה לבקר בווינה כבר היה ברור שהיא בת הולנד ואין לה מה לחפש יותר במולדתה. מיפ אהבה את העם ההולנדי הישר והחרוץ.
המעבר למחבוא בחדרים האחוריים הפנויים במפעל, שאיש אינו מכירם, היה בהול. בעקבות ראציות - פינוי יהודים לעבודה בגרמניה מהולנד - תכופות, החליט אוטו פראנק שחייבים להקדים את המעבר למחבוא, למרות שלא הכל הושלם למגורים שם. מיפ חיס, בהיותה נוצריה ונשואה להולנדי - עניין הנישואין שלה הוא סיפור מתח בפני עצמו - היתה מסוגלת להסתובב חופשיה. בהיותה חופשיה היא שימשה כספקית המזון למחבוא. גם מידע הביאה כמובן ועודדה לא פעם את המסתתרים. היא ובעלה עשו רבות למען משפחת פראנק, משפחת ואן דאן ולמען רופא השיניים דיסל.
המצב בחוץ הלך מדחי אל דחי. בתחילה הצרת צעדי היהודים, עניין שקומם לא מעט הולנדים, אלא שיכולתם לעשות משהו בנדון היתה מוגבלת. לאחר מכן הלך המזון והצטמצם עד שכולם רזו, נתקפו מחלות וגנבים רבים חמסו כל מה שנתקלו בו, כולל שתי פריצות למפעל בו היה המחבוא ועורר פחד נוראי.
המתח בו היו שרויים המסתתרים והמתח מחוץ למחבוא הביא את מיפ חיס להחלטה שלא להביא ילדים לעולם, אבל הגורל רצה אחרת.
למרות ההרעה בתנאים החיצוניים באמסטרדם, חולפות שנתיים במחבוא עד שכך סתם עוצרת מכונית של המשטרה הנאצית הירוקה מול המפעל. החיפוש מניב שתי משפחות וגבר. היה זה אך שבועות בטרם שוחררה אמסטרדם מעול הנאצים, עוד זמן קצר במחבוא ואלה המסתתרים היו יכולים להיות בני חורין. מעט שרדו, לא אנה, לא מרגוט אחותה, לא האם אידה, לא משפחת ואן דאן ולא דיסל. אנה ומרגוט הובלו למחנה העבודה ברגן בלזן ומתו ממחלה. מחלה, לא עבודת כפיה, לא משרפות, מחלה.
אוטו פראנק חזר לאמסטרדם, חזר לנהל את המפעל וכעבור זמן מה שוכנע לפרסם את היומן של אנה כפריט היסטורי רב-חשיבות, שהפך לרב-מכר בינלאומי. אוטו פראנק עזב את ניהול המפעל והקדיש עצמו לספר.
מיפ חיס הקדישה עצמה למשפחות. בהיותה קורבן למלחמת העולם הראשונה, עשתה לילות כימים תוך חירוף נפשה שלה, להצלת המסתתרים, לדאגה למזונם ובריאותם הנפשית, היא, בעלה כעזר כנגדה, ותוך סיכון עצמי עצום.
ספר חשוב ומרתק וחוויה קריאה גדולה יחד עם יומנה של אנה פראנק.”