זהו ספרו המהפכני של קרל גוסטב יונג (1961-1875), הפסיכיאטר השוויצרי הנודע. יונג עבד בשיתוף פעולה עם זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, והיה תלמידו, עד לפרסום ספר זה. מאז נפרדו דרכיהם. יונג פיתח גם את תורת ``הארכיטיפוסים``, הגדיר את הגישה ``המוחצנת`` (אכסטרורסיה) ו``המופנמת`` (אינטרורסיה) והיה בעל אסכולה פסיכולוגית רבת השפעה. ספר זה פיתח יונג את עיקרי שיטתו ובעיקר את התורה המפורסמת בדבר הלא מודע האישי והעל אישי (הקולקטיבי), שהיתה אבן פינה במשנתו. הלא מודע הקולקטיבי מייצג את הנפשי-האובייקטיבי ואילו הלא מודע האישי, מייצג את הנפשי-הסובייקטיבי ומכיל זכרונות שאבדו, מוצגים מודחקים ותפיסות חושים שלא היו חזקות כל צרכן כדי להגיע אל התודעה. ספר זה הוא אחד מארבעת ספריו של יונג שראו אור בתרגום עברי בהוצאת דביר. האחרים: פסיכולוגיה אנליטית וחינוך, האני והלא מודע, ועל החלומות.