בשנות החמישים, כשהועברו מפה לאוזן נפלאותיה של יחידה 101, שבת זכרוני רעב בכלא הצבאי; בשנות השישים, כשדיוקנותיהם של מנהיגי האומה נתלו בחנויות הסדקית על - גבי משולשים צבעוניים הקשורים זה בזה בחוט, ביקש לטהר את בית - הנבחרים; בשנות השבעים, כשלהקות צבאיות פיזזו וצרחו שירי שלום, דיבר עם נציגי אש"ף באירופה; בשנות השמונים, כשישראל חזקה וגדולה הסתגרה בצדקנותה, נלחם, כחלק מקבוצה קטנה של עורכי - דין, למען זכויות אדם בשטחים המוחזקים; ובשנות התשעים, כאשר רבות מן המערכות הציבוריות בישראל, כמו גם רבים מבני דורו, התמסדו וזקנו, עודנו חידה בעיני רבים. עורך - הדין המסרב להסתפק בתחום משפט צר, המחפש אתגרים במישור המדיני, המתנגד למסגרות מוסדיות מקובעות, בין של הממסד ובין של האופוזיציה, והמתייחס למערכת הפוליטית כניתנת לשינוי באמצעות פעולה אישית וקבוצתית, הוא מבטאה המובהק של "החברה האזרחית". ספר זה מגולל, באמצעות סיפור חייו של אמנון זכרוני, את קורותיה, עלילותיה, הצלחותיה וכישלונותיה של החברה האזרחית בישראל. פרופסור מיכאל קרן הוא מרצה למדע המדינה וראש המכון לחקר העיתונות והתקשורת היהודית באוניברסיטת תל - אביב. בין ספריו: בן - גוריון והאינטלקטואלים, העט והחרב, מקצוענים נגד פופוליזם, ספרות פוליטית במאה העשרים.