“בילדותי הרחוקה הייתי "חולה קריאה" וקראתי המון ספרים לילדים וגם של מבוגרים. אבל
כבר מזמן אינני ילד, כך שבדרך כלל אינני קורא ספרי-ילדים ואינני כותב עליהם כמובן...
רק שאת הספר הזה שאכן מיועד לילדים הביאה לי בתי והמליצה לי עליו.
אז אני אוהב מאוד לקרוא אוטוביוגרפיות וספרי זכרונות כך שהתחלתי לקרוא;
זהו ספר של ספורי-זכרונות של השנים הראשונות של המושבה ראשון לציון שהוקמה עוד בסוף המאה ה-19
המחברת גאולה קדם נולדה בה בשנת 1916 והסיפורים הם בעיקר מילדותה במושבה שהייתה אז חקלאית
להבדיל מהיום שהרי היא היום אחת הערים הגדולות במדינת ישראל.
טכנית לא תמיד הסיפור מסופר כזיכרון אישי לעתים היא בוחרת לספר אותו מפי ילד אחר
אבל אין ספק שהכל מתבסס על זיכרונות אמיתיים!
מעניין שדווקא הפרטים הקטנים שבהם הם אלו שריתקו אותי
למשל באחד הסיפורים היא מספרת שלילדים לא היו כמעט אופניים פרטיים אלא הם היו משכירים
אותם לשעה או שעתיים באחת משתי חנויות אופניים שהיו אז...
ומה שקרה לה באחת הפעמים עם אותם האופניים השכורים... או בסיפור אחר שבו הם נסעו לתל אביב לרחוץ בים
ואת החוויות שלה מתל אביב שהייתה בשנות העשרים כבר עיר גדולה וכו
ראשון של אז הייתה מושבה קטנה עם בתים פרטיים קטנים והחיים היו אז שונים לחלוטין.
בקיצור אהבתי את הספר פשוט כי ניתן ללמוד ממנו רבות כיצד חיו אז...”