אהוד ברק שאף להביא עידן של שלום לישראל ולהירשם בהיסטוריה כראש הממשלה ששינה לעד את פני המדינה.
ב- 20 החודשים בהם כיהן כראש ממשלה, במקום שלום, פרצה אינתיפאדה, שלברק יש בה חלק לא מבוטל.
לו היה פחות יהיר, לו נטל סיכונים באופן יותר מחושב, ייתכן שניתן היה למנוע את התפרצותה של "אינתיפאדת אל-אקצה", או לפחות להקטין את עוצמתה ומשכה.
חרקירי הוא סיפורו של ראש ממשלה שעלה לשלטון על כנפי אופוריה חסרת תקדים, והפך לאחד האנשים השנואים ביותר במדינת ישראל.
בסיוע מסמכים, שנחשפים כאן בפעם הראשונה, סקרים סודיים ומכתבים אישיים, משרטט הספר באופן מרתק את תיאור נפילתו של ברק והסיבות לה.
בחרקירי, המבוסס גם על ראיונות עם כ- 120 אנשים, בישראל, בארצות-הברית וברשות הפלסטינית, מתוארים ההיבטים השונים של כהונת ברק.
המו"מ המפוספס עם סוריה, הנסיגה מלבנון, ועידת קמפ-דיוויד ופיסגת טאבה, כמו גם יחסו האובססיבי של ברק לתקשורת, המאבקים הסוערים בלשכתו, התמכרותו לסקרים, הקריסה הפוליטית של ממשלתו וקמפיין הבחירות 2001.
אהוד ברק אוהב לחשוב על נפילתו כהתאבדות מודעת, "חרקירי" פוליטי, מעשה רצוני של אדם שהיה מוכן להקריב את עתידו הפוליטי לטובת מדינת ישראל.
ספק אם זהו ההסבר הנכון לתיאור החלטותיו של ברק.
אין ספק ש- 1.8 מיליון הישראלים שהצביעו בעד ברק ב- 1999 לא בחרו בו כדי שיתאבד, ובוודאי לא ציפו שייקח את כולנו יחד איתו.