בגלריה הססגונית של גיבורי המחתרת קשה למצוא דמויות כה רבגוניות ושובות-לב כאריה בן-אליעזר, הנער משכונת העוני התל-אביבית שהפך לאיש-שיחם של מדינאים ומנהיגי-עולם. לוחם-המחתרת שכבש בסערה את ארה"ב כתועמלן למען חזון המדינה העברית, האסיר שברח ביחד עם יצחק שמיר) ממחנה גולים באריתריאה וכתום שנה של נדולדים והרפתקאות מסמרות-שיער באפריקה - הגיע לצרפת, לארגן את הפלגתה הטרגית של "אלטלנה". בן-אליעזר היה האיש שמעט שינה את פני ההיסטוריה. בשובו לארץ-ישראל מארה"ב, ב- 1944, יכול היה ליטול לעצמו שרביט הפיקוד על האצ"ל; לאחר שבגין פרש מהנהגת תנועת החרות, יכול היה ליטול את המנהיגות לעצמו - אך העדיף להישאר "ממלא מקום" עד שחזר בגין. הוא ניחון בכושר מופלא לנתח את המציאות, לחזות את העתיד ולהיערך לקראתו: היה הראשון שצפה את הברית בין צרפת וישראל והראשון שהבין כי עתידה של תנועת החרות מותנה ביכולתה "לכבוש" את הסתדרות העובדים. הוא היה נואם מלהיב ובעל אישיות כריזמטית. על אף צניעותו והעדפתו לפעול מאחורי הקלעים, דומה היה שאין גבול לאפשרויות שלפניו. סיפור-חייו נקרא כרומן מרתק: הוא גם מטיל אור חדש ומאלף על מלחמת המחתרת ועל שנותיה הראשונות והדרמטיות של מדינת ישראל.