תשעת פרקי החיבור מצטרפים לאינטרפרטאציה שיטתית לאחת היצירות המדוברות ועם זאת גם החידתיות ביותר בשירה העברית החדשה. מוצעות בהם תשובות מפורטות הן לשאלות העולות מן היצירה כשלעצמה, כגון אלו הנוגעות לאחדותה (ניסוח הקשרים שבין היסודות האישיים אינטימיים מזה והקולקטיביים מזה, צמיחתה של מסכת אידאית ממבנה סיפורי) לז`אנר שלה (פואמה באלאדה מודרניסטית), לפענוח סמליה המרכזיים (``המת`` ו``הרעיה`` כשתי מהויות ארכיטיפיות בתוך נפש אחת), לפרובלימאטיקה האידאית הגלומה בה (``קיום`` מול ``ערך`` בפרספקטיבה של המוות); והן לשאלות הנוגעות לזיקה שבין היצירה למסורת הספרותית (שמחת עניים מוצגת כגלגול מודרני של מודל המבנה והמשמעות של הבאלאדה הביניימית ועל רקע מושגי יסוד של המסורת היהודית-נוצרית), למכלול יצירתו של אלתרמן (השוואה מפורטת לכוכבים בחוץ) ולמציאות ההיסטורית שבתוכה נכתבה (הישוב בארץ ישראל בשנים 1940-1938). צירופם של מרכיבים אלה עושה את החיבור לתרומה חשובה לא רק לחקר יצירת אלתרמן אלא גם למתודולוגיה של אינטרפטאציית שירה בכלל. המחבר, מרצה בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב ובחוג לספרות במכללת בית ברל. פירסם מחקרים על שירה עברית ב``הספרות`` וב``סימן קריאה``.