צ'יאה היתה חמקנית עד להדהים, נעלמת כחלום וכמוהו אף בלתי-ממשית. מאז היתה חתולת-הבר לאם, נתחדדו חושיה עד מאוד, והיערן נאלץ לדחות את מרדפו אחריה. עם לילה – לאחר יום-הציד, היתה צ'יאה מצטנפת סביב גוריה ושומרת עליהם. זריזותה ותבונתה הבטיחו את גידולם עד ליום שבו יוכלו להתמודד לבדם עם העולם המקיף אותם. היא ליקקה את 'אפור' המכורבל לצידה, ליטפה את 'ירקן' והניחה כפה על 'עוז', שנהם בשנתו...
סיפור דרמטי זה מתאר בכושר-ביטוי נדיר את סיפור-חייה של חתול-הבר החמקנית באזור היערות של אנגליה; הוא מספר גם על המרדף הממושך של היערן הבודד אחרי חתולי-הבר, הקוטלים את חיות-היער והחווה. זהו סיפור-אמת חושפני, המספר בריאליזם מרתק על מלחמת-הקיום האכזרית השלטת בטבע.