היא נולדה על שפת החידקל, בשנות השלושים הסוערות, כשבגדאד געשה מרוחות של שינוי. ילדה חולמנית ורומנטית, שלא שיערה כי הגורל יוביל אותה למסע חיים יוצא דופן - מנערה במחתרת הציונית בעיראק ועד לאשה "המוסד למבצעים מיוחדים" במדינת ישראל.
בלשון בהירה ומאופקת, לעיתים גם הומוריסטית, פורשת שוש עמית יריעה רחבה האוצרת בתוכה את ניחוחות הבית היהודי בבבל- המנהגים, החגים והיומיום הפשוט. במרכז הסיפור עומדת משפחה יוצאת דופן בנוף הפטריארכלי של החברה העיראקית – בית שבו ניתנה לנשים זכות לחשוב, לחלום ולפעול. משפחה המבקשת חופש וביטחון, ועוברת מסע נדודים בין ארצות עד שמצאה את מקומה בישראל.
הספר מתאר את ההתעוררות הציונית שלאחר "הפרהוד"- הפרעות ביהודי עיראק בשנת 1941- ואת ימי ההדרכה בתנועת "החלוץ", הבריחה בדרך רצופת סכנות לישראל, הגיוס לצה"ל ליחידת ש.מ. 2 (לימים 8200) והשירות הארוך ב"מוסד".
אני מהדור שחלם מתעד תקופה מכרעת בתולדות העם דרך עיניה של אישה שפרצה גבולות וסיפורה הוא עדות שקטה לעוז, לחזון ולחלום שהפך למציאות, תוך מסר לדורות הבאים.