מבוא
שלום לך,
אנחנו עוד לא מכירים ואני חושבת שרגע לפני שאתם קוראים את חיי לעומק, ואת הכלים-להתמודדות שאני מתיימרת לתת, אולי כדאי שאציג את עצמי.
שמי מרסל אפרת כהן, בעת הוצאת הספר לאור, בשנת 2024, הנני בת 34. נולדתי ״מרסל״, על שם סבתי, אמא של אבא, ואת השם ״אפרת״ הוספתי מרצוני בגיל 26 בעקבות המלצה של רבנים.
כיום אני אשת עסקים (את העסק הראשון שלי – פתחתי בגיל 23), בעלת חברה בע״מ, סופרת, שחקנית, מרצה, עיתונאית ספורט ושדרית רדיו.
אני מאמינה בלעשות כל דבר שאנחנו אוהבים. ולחיות את החיים בעוצמה כאילו כל יום הוא האחרון.
אבל כדי להגיע לכל זאת, עברתי דרך מאוד ארוכה.
אני גאה להגיש לכם את ספרי ״לחיות בלי אמא״- שמבוסס על סיפור חיי. מילדותי בפריפריה ועד היום, קצת כמו סיפור סינדרלה:
איבדתי את אימי בהיותי תינוקת, חוויתי גירושין של אבי בפרק ב׳, שהיה אובדן נוסף של דמות אימהית, ובהמשך חיי גם את שתי הסבתות שלי שהיו לי כמו אם.
גדלתי בשכונת עוני ופשע, עברתי התעללות מינית, ועוד אירועים, אך הפכתי לאישה עצמאית בעלת ביטחון ודימוי עצמי בריא, תודעת שפע, הצלחה כלכלית, זוגיות בריאה ויציבה ומערכות יחסים מכבדות וטובות.
הספר כולל תובנות פרקטיות שכולם יכולים ליישם.
הספר מתאים לרבים, ביניהם:
מי שאיבד הורה או חווה אובדן במשפחה בכל גיל.
מי שעבר טראומה, משבר פיזי או נפשי או תקופה קשה.
מי שרוצה לקבל כלים פרקטים להתמודדות עם מצבי משבר ואי ודאות.
מי שרוצה לעבור תהליך התפתחות אישית והעצמה, ולחזק את החוזקות שלו. (כן כן, איני מתמקדת בחולשות).
הספר מדבר לכל מי שמחפש תקווה, וממחיש שגם מהרגעים הקשים ביותר, אפשר לצמוח למקומות הגבוהים ביותר.
הספר כתוב כזרם תודעה. כל פרק עוסק בכמה נושאים בסגנון שנקרא ״זרם תודעה״ שוטף שקופץ בין מחשבות שונות. זו אינה משנה סדורה ולוגית הכתובה בשפה אקדמית, אלא כל הספר הוא כמו רוח שמעיפה עלים לכאן ולכאן למעלה למטה ובסיבובים.
בספר גם תוכלו להבין איך משפיע, מבחינה פסיכולוגית, חוסר באמא על כל החיים, ואיך משפיעים עליהם גורמים נוספים כמו התייחסויות של החברה אל האדם, פגיעה מינית ועוד.
התרומה והרלוונטיות של הספר הזה - לתת כלים, כח והשראה לאנשים נוספים שעוברים מצבים דומים, בייחוד מאז ה-7 באוקטובר. אך לא רק.
פתח דבר
מהיום שנולדתי הרגשתי מיוחדת.
אינני יודעת אם כולם מרגישים כך, אבל מאז ומעולם חשבתי שאני מרכז העולם. האמת היא שאני באמת מרכז העולם – שלי ושל אבא שלי. והאמת היא שבמשך כל ילדותי קיבלתי תשומת לב עצומה מהמשפחה המורחבת שביקשה לכסות, או אפילו לפצות, על העובדה שאין לי אמא.
כשגדלתי, בעיקר בתקופת הצבא ואחריה, התאכזבתי לגלות שאין זה כך, והעולם אינו סובב סביבי. חשבתי שזה לא הוגן והרגשתי בדידות, הרי יש חוסר בחיי, ומן הראוי שאקבל פיצוי. חשבתי שזה לא הגיוני שהעולם אינו מתנהל כמו שהיה בילדותי, לפני שהמציאות טפחה על פניי. חשתי בעיקר שהמציאות ׳בוגדת׳ בי.
עם הזמן התבגרתי והבנתי מדוע אני מרגישה ככה, מה מן האמת ומה לא. עם הזמן צברתי ניסיון חיים ותובנות, קילומטרים עצומים של עליות וירידות, ושוב עליות. למדתי דרכים להתמודדות עם מצבֵי תסכול וכעס, שנובעים בשורשם מהיעדר דמותה של אימי הביולוגית בחיי.
במסגרת המסע שלי הבנתי שהייחוד שלי מתבטא בנתינת אהבה, תקווה, השראה וכוח. הבנתי, שלמרות ה״מיוחדות שלי״ - ביטוי בו השתמשתי כילדה, יש עוד רבים כמוני, שאיבדו מישהו או משהו, ומשום כך הם חיים בתחושת חסר. חשבתי ששווה לכתוב על אודות הדרך שעברתי, ואם אחרים ישאבו ממנה השראה – הרי שעשיתי את שלי.
בתחילת הכתיבה, חשבתי שהספר יהיה רלוונטי רק עבור אלה שהתייתמו מאמא, כמוני. לקהל זה ייעדתי אותו, בלי לתחום את הגיל שבו האדם חווה את אובדן האם, בין אם כמוני, בגיל ינקות, ובין אם מאוחר יותר. משום שבספר שלי מתוארים כל חיי בלי אמא, יכול כל אחד להתחבר לתקופה זו או אחרת. אך ככל שהתקדמתי בכתיבת הספר, ובהשראתו יצרתי גם הרצאה וסדנה, הבנתי שתוכנו מקיף יותר מחיים בצל האובדן. הספר מדבר על החיים עצמם: על הדפוסים שאליהם נולדנו ועל הבחירות שאנחנו עושים. הוא עוסק גם באופציה לשנות את חיינו, גם אם השינוי הוא תהליך מורכב, גם אם הוא לוקח זמן, וגם אם ׳נפלנו׳ פעמים רבות כל כך.
בהתחלה חשבתי שהספר יעסוק רק בי. אולי רציתי שאתם, הקוראים, תרחמו עליי, כפי שנהגה כלפיי הסביבה כשהייתי ילדה קטנה – מעין ׳סם תשומת הלב׳ – ולאחר מכן תתגאו בי. שוב - אני. אני. אני. אבל ככל שהתקדמתי בכתיבה הבנתי עד כמה הספר הוא אתם ובעבורכם.
ביכולת שלי לבטא את החוויות והרגשות שלי ולחשוף את הסודות הגדולים ביותר שלי, קשים ככל שיהיו, אני מעניקה לכם הקוראים מתנה, בקריאת הספר: היכולת לבצע בחירות חדשות, לקבל את מה שעברתם ואולי אף להחליט מה תרצו לשנות במערכות היחסים שלכם או בעצמכם.
דעו, אתם אף פעם לא באמת לבד. כמו הקלישאה, שהתגלתה אליי במהלך כתיבת סצנת משחק שעסקה בי ובאימי, גילה ז״ל, במסגרת השנה השנייה של לימודי המשחק שלי, בבית הספר למשחק ׳הדרך׳:
יש לך אותך, וזה כל מה שאת צריכה.
*
העיתוי בו הספר יוצא לאור, חודשים אחדים לאחר האסון הכבד של ה־7 באוקטובר 2023, מצמרר בעיניי. אני זוכרת ששמעתי על זוג התאומים, תינוקות בני תשעה חודשים, שנותרו יתומים מהוריהם שנרצחו בידי המחבלים. לא יכולתי שלא לחשוב על הדרך שלי מאותו הגיל, ולחוש את אותן תחושות שחשו אחרים כלפיי, כשנותרתי ׳לבד׳ בעולם. זו הייתה רק תחושה, שכן אבי בחיים, ברוך השם, אבל עדיין הרגשתי לבד. תבינו זאת במהלך קריאת הספר.
הספר ׳לחיות בלי אמא׳ נכתב בנסיבות אחרות, אבל יש בכוחו לחבק, ולו במעט, את כל ה׳יתומים החדשים׳, שהתווספו באוקטובר 2023, בעקבות הטבח הנורא ומלחמת ׳חרבות ברזל׳. זהו ספר על החיים בצילו של אובדן פתאומי שיוצר הלם כאשר מתרחש, עם השלכות מרחיקות לכת בעתיד.
*
כשאני מביטה לאחור על חיי עד כה, קל לי להמשילם למסע של רכבת. מסע מרובה תחנות, חלקן נעימות וחלקן מאתגרות ביותר. למען האמת, חיי קשורים קשר בל יינתק ברעיון הרכבת: אבי עובד ב׳רכבת ישראל׳, ואימי הביולוגית מצאה שם את מותה. ולי, מרסל הקטנה, נותרה הברירה – האם להיגרר אחר נסיבות חיי או לנהוג את הקטר. רכבת חיי נושאת את הכותרת ׳לחיות בלי אמא׳, ולי נותרה הבחירה אם להתמקד בחלקה השני: ׳בלי אמא׳ או דווקא בחלקה הראשון: ׳לחיות׳, על אף הכול.
אני מזמינה אתכם הקוראים להצטרף אליי: להינתק מרציף ההמתנה ולעלות לקרון הראשון. הרכבת יוצאת לדרך.
בואו נתחיל במסע.
