כשאמא ואבא נפרדים מסופר מפי ילדה בגיל הרך, ומלווה אותה בהתמודדותה עם כל קשת הרגשות שהיא עוברת במהלך פרידת הוריה, מבלי לטייח את הבלבול בין פרצי השמחה והעצב, כעס, פחד ועד השלמה וקבלת המצב החדש וההבנה שגם כשאמא ואבא נפרדים שניהם נשארים תמיד הורים לילדים.
יוֹם אֶחָד, אַחַר הַצָּהֳרַיִם,אִמָּא וְאַבָּא הוֹשִׁיבוּ אוֹתִי לְשִׂיחָה.אַבָּא הָיָה רְצִינִי מְאוֹד, וְאִמָּא הִזִּילָה דִּמְעָה.
הֵם אָמְרוּ שֶׁהֵם אוֹהֲבִים אוֹתִי נוֹרָא,מַמָּשׁ עַד הַשָּׁמַיִם וּבַחֲזָרָה,וְשֶׁהֵם לְעוֹלָם, לְעוֹלָם לֹא יַעַזְבוּ אוֹתִי לְבַד.וְאָז אִמָּא אָמְרָה: אַבָּא וַאֲנִי הֶחְלַטְנוּ עַל פְּרֵדָה.אַבָּא יַעֲבֹר לָגוּר בְּדִירָה חֲדָשָׁה,וְאִמָּא תִּשָּׁאֵר בַּדִּירָה הַיְּשָׁנָה.
ישר מִיָּד צָהַלְתִּי מִשִּׂמְחָה:ישר מִיָּד צָהַלְתִּי מִשִּׂמְחָה:"אֵיזֶה כֵּיף! אַבָּא, תִּקְנֶה לִי מִטָּה חֲדָשָׁה?עַל קוֹמָתַיִם, בְּבַקָּשָׁה..."