כריסטופר ריב לא גר כאן יותר
קמתי בבוקר והחלטתי להציל אותו. לבשתי את החליפה והגלימה ועפתי לביתו בשעת בוקר מוקדמת. נחתי על הדשא והחלטתי לבצע כניסה מרשימה.
CRASH!
הוא התעורר וגם אשתו. הזדקפתי על המיטה ואמרתי:
- באתי להציל אותך מהסמרטוט ולקחת אותך אליי. יחד נעוף אל האושר.
אשתו הלכה להביא יעה כדי לנקות את השברים. הוא הוליך אותי אל הדלת. נעמדתי שוב ואמרתי:
- הקץ לפחד. אתה יודע שרק איתי אתה באמת מאושר.
הוא נתן לי נשיקה ודחף אותי קלות אל מעבר לדלת. ניסיתי לחשוב מה עוד לעשות. אני חייבת להציל אותו מעצמו, הרי עצמו אוהב אותי. פתאום ראיתי פרחים בגינה.
BOOM!
נחתי בסאלון עם זר ביד. כרעתי ברך לפניו, תפסתי את ידו ונישקתי אותה. אמרתי:
- אני אוהבת אותך ואני יודעת שאתה אוהב אותי הכי בעולם. קדימה אחריי.
אשתו נכנסה והביאה לו את נעלי הבית שלו, היא לקחה את הזר ושמה אותו בתוך ואזה עם מים. הוא הרים אותי על ידיו ונשא אותי מעבר לדלת. אח"כ הוא סגר את הדלת, כשאני בחוץ. אשתו כיסתה את הדלת השבורה בבד פרחוני.
ZBENG!
נכנסתי דרך הגג, הנפתי אותו על גבי והתקדמתי לעבר הדלת. הוא הצליח להשתחרר מאחיזתי ודחף אותי החוצה. הקשתי באצבעותי ועל ראשי הופיעה הינומה. אשתו חטפה את ההינומה והוא הוציא אותי החוצה. נפלתי על המדרכה. שלפתי סיגריה ולא הצלחתי להדליק אותה. אחרי שלושה ניסיונות יצאה לי אש מעיני הלייזר שלי. נשפתי את העשן באיטיות. פתאום נפל לי האסימון. נעמדתי וזרקתי את הסיגריה לארץ.
- ס'אמק עליו. שיקפוץ לי. מי הסמרטוט אני או היא? שישאר איתה וימות מרוב שקט ושעמום. אני הסופרוומן!
פרשתי את הגלימה והעפתי מבט אחרון אל הבית. מעבר לקיר ראיתי בראיית הרנטגן שלי שהוא חזר לישון. גם היא חזרה לישון לצידו.
- ההפסד כולו שלו.
עפתי לשמים וחיפשתי את מי עוד אפשר להציל.
לא, מה שאת רוצה
יעל שוכבת על הספה וקוראת ספר. מבחוץ נשמע רעש. יעל מחייכת. היא מתיישבת ומסדרת את עצמה. מבחוץ נכנס צחי. הוא ניגש ליעל ומנשק אותה על מצחה.
- שלום אהובתי, איך עבר עלייך יומך?
- לא משהו מיוחד. קיבלתי חזרה את הסמינריון.
- יופי. יש משהו לאכול או שאת רוצה שאני אכין משהו?
צחי נכנס למטבח.
- יעל: תפתיע אותי. אתה יודע, הסמינריון…
- בואי, תהי איתי.
יעל הולכת אחרי צחי למטבח. היא מחבקת אותו.
- אתה צריך עזרה?
- לא. תשבי לידי.
צחי מרים את יעל ומושיב אותה על השיש ליד הכיור. הוא לוקח ירקות ושוטף אותם. את שאריות המים הוא משפריץ על יעל. היא מתגוננת, אך צוחקת.
- מניאק.
צחי עומד ליד יעל וחותך עגבניה. הוא מטפטף לה גרעינים על ידה. היא מלקקת אותם. יעל לוקחת סכין ומתחילה לחתוך מלפפון.
- צחי: (באגרסיביות) לא אני לא אוהב איך שאת חותכת. זה גדול מדי.
- כל יום אותו דבר. זה נמאס כבר.
- לא. ככה אני רוצה.
יעל מלקקת את אצבעה ויורדת מהשיש. היא יוצאת מהמטבח בהפגנתיות.
- צחי: את לא חייבת ללכת, רק אם את רוצה.
- חשבתי שאני מפריעה לך וחוץ מזה אני עייפה, לא ישנתי טוב בלילה בגלל הסמינריון, אם שמת
לב.
- הנה אני חותך יותר גדול. בצורת לבבות.
- אתה מקשיב לי בכלל?
- כל הזמן.
יעל מתיישבת ליד השולחן מאחורי צחי. צחי מסתובב עם קערת הסלט, לוקח חתיכת עגבניה ומנסה להכניסה לפיה של יעל. יעל מתנגדת. צחי מחכך את העגבניה בשפתה התחתונה של יעל. היא מחייכת ופותחת את פיה.
- צחי: למה את רבה איתי כל הזמן? את הרי יודעת שאני אוהב אותך.
- לפעמים.
יעל וצחי יושבים על הספה בסאלון.
- יעל: יוסי יביא שנורקל למחר?
- לא יודע. לא יודע אם נצא.
צחי קם והולך בחדר.
- יעל: למה? דווקא רציתי לצלול. למה לא?
- ככה.
- אבל הרי ידעת שאני מחכה לזה. למה אתה לא אומר?
- צחי (צועק): מה את מתערבת בכלל?
- אני גם הייתי אמורה לנסוע לשם או שרק בתור צידנית?
- את כל הזמן באה אליי בטענות.
- יעל (צועקת): אתה חונק אותי. אם אתה רוצה שפחה שרק תגיד לך כן, כן כל הזמן, אני לא הכתובת.
צחי יוצא מהבית בטריקה.
בלילה יעל ישנה במיטה. צחי נכנס. הוא מתפשט ונכנס למיטה בקולניות. יעל מתעוררת.
- איפה היית? דאגתי.
- את אוהבת אותי?
- אתה יודע שכן.
- חבקי אותי.
יעל מחבקת את צחי כשגבו מופנה אליה והוא מכווץ. שניהם נרדמים.
מדי פעם צחי מתהפך במיטה, שולח רגל ומועך את יעל. יעל מתעוררת, מזיזה את צחי וחוזרת לישון. צחי פורש איברים ושולח את ידו אל חזה של יעל. צחי זז ומועך את פניה של יעל. יעל מתעוררת. היא מזיזה בקושי את צחי. היא קמה מהמיטה לעבר החלון. היא מסתכלת לעבר הכוכבים וחושבת:
- הלוואי שצחי היה קצת יותר מתחשב וגם יציב ובוגר וכו' וכו'.
יעל מסתובבת ומביטה בצחי. היא מחייכת וחוזרת למיטה. אחד הכוכבים מתחיל
לנצנץ וגדל עד שמופיעה פיה, שנראית כמו דראג קווין.
- פיה: Your wish is my command
בבוקר צחי הולך לעבודתו. הוא הולך בחופשיות ומנפנף בידיו תוך שהוא מחזיק בתיק עסקים. לפתע הוא מרגיש שעוקבים אחריו. הוא מסתובב ולא רואה דבר. הוא ממשיך ללכת ומזמזם לעצמו: "קח לך אישה ובנה לה בית...". לפתע מופיעים שני אחים לבושים בחלוקים לבנים, הם תופסים את צחי בידיו ומרימים אותו באוויר.
- צחי: הלו, מה זה? הצילו!
כעבור מספר ימים יעל מגיעה למבנה מוקף גדר גבוהה. על המבנה תלוי שלט: "בית מרגוע, מוסד לתשושי נפש" היא נכנסת. היא מקיפה את המבנה ומזהה רופא שמנופף לה.
יעל מגיעה במרוצה. היא מתנשפת. הרופא, גבר בחלוק לבן, קירח, נראה מעט תמהוני, צועד באיטיות לקראתה.
- יעל: דוקטור, הגעתי מהר ככול האפשר. הוא בסדר? הוא נעלם ל- 3 ימים. נורא דאגתי, מה קרה?
- כן, כן, זו פרוצדורה רגילה. קיבלנו בקשה לאשפוז. הוא עבר כמה טיפולים וזהו. רק שעכשיו הוא קצת יותר מתחשב, קשוב, עוזר, רגיש. כל התוכנה הסטנדרטית, שבנות מבקשות.
- מה? אבל, לא ביקשתי כלום. הוא היה בסדר גמור, כלומר, היה מקום לשיפור, אף אחד לא מושלם, כאילו הוא היה רחוק מזה בעצם, אבל... מה אמרת שהוא עכשיו?
- קשוב, מתחשב, רגיש. זה לא יכול להזיק. כן והוא אפילו זוכר את יום ההולדת שלך. ה- 21 לדצמבר, נכון?
- לא, זה של אימא שלי.
- אוי איזו טעות. לא נורא, נתקן את זה בהקדם. קצת הלחמה וצבע והוא כמו חדש. הוא היה כזה נחמד. כאלו נוירוזות כבר מזמן לא היו לנו. פלוס טראומות ילדות, חרדת נטישה, בוחן מציאות משובש, רמת אגואיזם ששואפת ל- 99.9%. פשוט ליקקנו את האצבעות. רק תזכרי לתת לו את הגלולות האלה.
הרופא שולף מהחלוק צנצנת ובה גלולות ורודות גדולות. יעל לוקחת את הגלולות, קוראת את ההוראות על גבי הצנצנת ומחזיקה את הצנצנת בידה. צחי מופיע ורץ לעבר יעל.
- צחי : יעלי, התגעגעתי אלייך.
הוא מחבק את יעל.
- אתה בסדר? אני מצטערת. באתי כשגיליתי.
- שטויות. היו לי פה המון חברים.
צחי מנופף לעבר בחור שעל צווארו תלוי שלט: "שייך לשולה" . הבחור מנופף אליו חזרה בחיוך. יעל וצחי יוצאים חבוקים.
- רופא (צועק): תזכרי, חשוב לקחת את הגלולות כל 24 שעות, אחרת כל מה שעשינו הולך קאפוט.
יעל מנופפת לרופא.
- תודה, שלום.
- צחי : ביי, דוקטור, היה מצויין.
בחוץ יעל וצחי נכנסים לאוטו. יעל מתיישבת מאחורי ההגה. צחי יושב לידה. יעל מתניעה את האוטו.
- סידרתי את הבית ואפיתי את עוגיות הדובונים שאתה אוהב. אני רק צריכה לעבור לשנייה אצל הוריי. אתה יכול לחכות באוטו, זה לא ייקח יותר מדי זמן.
- מה פתאום? אני אשמח לפגוש את הורייך. מזמן לא ראיתי אותם. אני כבר מתגעגע.
יעל בולמת בפתאומיות ומביטה המומה בצחי. שניהם עפים קדימה.
- יעלי חמודה, אני יכול לנהוג, אם את עייפה.
- לא, זה בסדר.
כעבור 20 דקות הם עוצרים. יוצאים מהאוטו ומתקרבים לבית ועליו שלט בו כתוב: "משפחת שוורץ". גברת שוורץ, אימה של יעל, עם סיגריה בזוית פיה, מציצה מעבר לשיח. היא מבחינה בצחי, נבהלת ומסתתרת בחזרה מאחורי השיח. היא יוצאת החוצה בחשש. צחי רץ לעברה ומניף אותה באוויר.
- גברת שוורץ, מה שלומכם? את נראית נפלא.
אימה של יעל, כשהיא עדיין באוויר, מושכת את ידה של יעל הצידה ולוחשת לה:
- הכל בסדר אצלו?
- יעל (מאושרת): מושלם.
צחי מחבק את גברת שוורץ, גורר אותה עימו וביחד הם צועדים לתוך הבית. גברת שוורץ מנסה להסתובב אל יעל. היא נראית מבוהלת ואינה מצליחה להוציא הגה. יעל מחייכת אליה ומושכת בכתפיה.
- צחי : כמה התגעגעתי לפשטידת הקישואים שלך, גברת שוורץ.
צחי קורא ומניף את ידיו באוויר:
- מר שוורץ, ירדת במשקל!
אפשר לשמוע את צעדיו המהירים של מר שוורץ מנסה לברוח.
בלילה בחדרה הישן של יעל בבית הוריה, יעל ישנה במיטה הקטנה ממידותיה, מכוסה בבובות פרווה ואילו צחי ישן על הרצפה עם שמיכה זעירה. הוא חולם. צחי מתהפך על משכבו תוך כדי, מתעוות ופולט אנחות. הוא נזכר:
צחי קשור לכסא, עיניו פקוחות לרווחה ועל ראשו קסדה שלא מאפשרת לו להסיט את מבטו. הוא צופה בסצינות רומנטיות מ"זכרונות אהבה מאפריקה", "הפצוע האנגלי" ו-"דוקטור ז'יוואגו" וזועק:
- לא! לא!
צחי יושב בכיתה ושומע הרצאה על שירי דליה רביקוביץ', הכיתה משננת:
- להיות אישה זה להיות פרח עדין…
צחי שולח יד לצלחת עם אוכל וחוטף שוק חשמלי.
צחי מזמזם ומכבס גרבי ניילון כשעל צוארו שלט: "שייך ליעלי".
צחי קשור לכסא, עיניו פקוחות לרווחה ועל ראשו קסדה שלא מאפשרת לו להסיט את מבטו. הוא צופה בסצינות רומנטיות (מתוך "חיזור גורלי", "חלף עם הרוח" ו- "במבי"), רגוע ומחייך.
צחי מתעורר בבהלה. הוא מביט לעבר יעל. נושק למצחה, מכסה אותה בשמיכתו, לוקח גלולה ורודה וחוזר לישון על הרצפה בלי שמיכה.
בביתם של יעל וצחי, יעל שוכבת על ספה בפישוק איברים. היא מזפזפת בשלט טלוויזיה ונראית משועממת לחלוטין. צחי לרגליה עושה לה מסאז' רגליים. יעל מרימה את ידה באוויר.
- צחי : לסחוט לך עוד כוס מיץ?
- כן, בבקשה.
צחי מזנק למטבח.
- אז מה אתה רוצה לעשות מחר? אני חושבת שכבר ביקרנו אצל כל החברות שלי, גררתי אותך לטיולי שקיעה, לסינמטק, ל"סיפורים מהואגינה" ול"נשים קטנות", נכון ששולה חן היתה נפלאה? מה עם יוסי, מזמן לא ראינו אותו.
צחי חוזר מהמטבח עם כוס מיץ, חגור בסינור נשי שעליו כתוב "I love mommy and Yaeli". הוא מגיש ליעל את כוס המיץ על גבי מגש עם ורד אדום. הוא משתחווה לפניה.
- אני לא בקשר איתו, אני יודע שאת לא סובלת אותו.
- השתגעת? אז מה? תיפגש איתו בלעדיי.
- אני רק רוצה שיהיה לך טוב. אז מה את רוצה לעשות מחר?
- נגמרו לי הרעיונות. מה איתך?
- העיקר שתהיי מאושרת. עוד עוגה? ספר הבישול שקנית לי ממש מרתק.
צחי הולך למטבח. יעל מביטה לעבר צנצנת הגלולות של צחי שנמצאת מולה. צחי חוזר עם פרוסת עוגה.
- יעל: אולי הלילה לא תיקח את הגלולה?
- צחי (מפוחד): אבל אז אני עלול לחזור למה שהייתי קודם.
- לא נורא, רק ללילה אחד.
- אם זה מה שיעשה אותך שמחה. אם את רוצה יש את הסרט "נשים ושחלות" בערוץ 8.
- אתה לא רוצה לראות את "מפצחי הגולגלות" בערוץ אגו?
- מה שאת רוצה.
צחי ממשיך במסאז' הרגליים, יעל מזפזפת מרוב שעמום.
- זהו, נמאס לי, אני הולכת לישון.
היא קמה בכבדות וגוררת עצמה אל המיטה. צחי עוזר לה לקום ומסדר את הספה אחריה. הוא עוזר לה להתכסות בשמיכה. הוא פושט את הסינור, מקפל אותו מספר פעמים ומניח אותו על קרש גיהוץ בצד. הוא מביט אל צנצנת הגלולות בחשש ואז נכנס למיטה, מתכסה, נושק למצחה של יעל ומתכרבל בקצה המיטה.
בבוקר אור מאיר את צנצנת הגלולות. יעל ישנה. לפתע צחי מזנק על המיטה, שובר אותה, נושך את יעל ומעיר אותה.
- אהובתי לבנת כנף. הזמנתי לנו צימר בצפון, יש שם גם טיולי ג'יפים, תחרות שתיית בירות מבית השחי וטיפוס מצוקים. וחוץ מזה הנה משהו קטן בשבילך.
צחי נותן ליעל זר סיגליות קטן ופיסת נייר מעוטרת. צחי יוצא מהחדר. יעל קוראת ומזילה דמעה. צחי חוזר. יעל מחבקת את צחי.
- אני אוהבת אותך.
- ואני אותך. הפרחים מהגינה של השכנים. אה, גם יוסי, יונתן, שמעון ושאול באים.
- חשבתי שזה רק לשנינו. חוץ מזה אתה יודע שאני לא סובלת את יוסי.
- לא נורא זה רק לכמה ימים. הוא איתנו בחדר. ואני צריך שתכיני לנו סנדוויצ'ים ויוסי ביקש את הסנדוויץ' שלו בלי הקשה של הלחם. לא אכפת לך לשבת באוטו כל היום, נכון? פשוט יוסי ואני גם נרשמנו לצניחה חופשית, שיט קיאקים, בננות ואבובים ותפיסת שוורים ברמת הגולן ומישהו צריך לאסוף אותנו בחזרה.
צחי יוצא מהחדר.
- מה? אני פשוט לא אסע. צחי?
צחי לא עונה. יעל קמה ונתקלת בצנצנת הגלולות. היא בוחנת את התוית שעל גביה. היא מתקשרת בטלפון.
- שלום. לגבי הטיפול החדש? כן, זה. יש אפשרות לאשפוז מרצון? גם של בנות? רגע, לא משנה. יש אפשרות לאתחול מחדש של מי שאושפז כבר? לא? חבל. זה מה יש? טוב. תודה, שלום.
היא מביטה בעצמה בראי ונאנחת. מאחוריה מופיעה הפיה. הפיה עצבנית.
- פיה: נו, מה עכשיו? איזה טענות יש לך עכשיו?
- רק חבל שאי אפשר לשלב בין שניהם. אולי טיפול זוגי, דיקור סיני, משהו?
- חבובה, לא הבטחתי לך גן של שושנים. זה מה יש. Take it or leave it. ואני איתך גמרתי.
הפיה נעלמת. יעל מביטה בנייר שצחי נתן לה. היא מקפלת אותו ושמה בצד. היא קמה, מוציאה מזוודה מתחת למיטה ומתחילה לארוז. היא מסיימת לארוז, לובשת מעיל ויוצאת החוצה. צחי מציץ לחדר.
- יעלי, מה עם הקשה של הלחם? יעלי? איפה את? אבל, אני אוהב אותך. יעלי!
