היכולות המפתיעות של הרך הנולד


"לא ידעתי שהילד שלי מסוגל לכל כך הרבה".


אם שהשתתפה בתכנית הורי"ם


1. כישורי חיים מולדים של תינוקות


יכולות של עוברים


2. מערכת הרפלקסים של היילוד


לרפלקסים חשיבות רבה:


רפלקסים שתפקידם להבטיח קיום בסיסי


רפלקסים שתפקידם להגן במצבי סכנה


רפלקסים שתפקידם לפתח את מרכזי המוח


רפלקסים שתפקידם לחזק את הקשר עם המטפל


3. תפקודים רצוניים של יילודים


4. מותר התינוק מבעלי חיים אחרים


5. הפעלות ותצפיות


בת שבועיים | צילום: לימור לוז


1. כישורי חיים מולדים של תינוקות


האם התינוק האנושי נולד בעל כישורי חיים או חסר כישורי חיים? כדי לענות על כך נתבונן תחילה בוולדות של בעלי חיים. אצל בעלי החיים יש שני סוגים של ולדות: האחד – ולד תלוי לחלוטין, האחר – ולד בעל כישורי הסתגלות עצמאיים.


ולד תלוי לחלוטין – כשמו כן הוא, תלוי באמו תלות מוחלטת: אינו מסוגל לאכול בעצמו, לטפל בעצמו ולדאוג לעצמו, ולכן לא ישרוד בלי טיפול. כזה, למשל, הוא ולד החולדה. הוא נולד עיוור וחלש ונראה שהפעולה היחידה שהוא מסוגל לעשות בעצמו היא יניקה.


ולד בעל כישורי הסתגלות עצמאיים הוא ולד שמרגע לידתו מסוגל לעשות בעצמו דברים מורכבים למדיי. כזה, למשל, הוא העגל. מרגע לידתו הוא מסוגל לקום ולעמוד על רגליו, לחפש מזון ולתור אחר העטין של אמו.


עד לפני זמן לא רב נהגו לראות בתינוק האנושי יצור פסיבי, חסר אונים ומבולבל. במבט ראשון היילוד נראה תלוי לחלוטין במבוגר המטפל בו. הוא אינו מסוגל לקום וללכת, למצוא מזון או להתקיים בעולם בלי הגנתם וטיפולם של המבוגרים סביבו. אך, למרבה הפלא, היילוד האנושי אינו פסיבי. כבר בימיו הראשונים הוא מגלה סימני פעילות, ומבחינות רבות יש לו כישורי הסתגלות מרשימים. מקצת הכישורים מתפתחים בעודו ברחם אמו, אחרים לאחר הלידה. מקצתם רפלקסים ואחרים הם פעולות רצוניות.


יכולות של עוברים


התפתחות העובר ברחם אמו היא תופעה מופלאה מאין כמוה. מתחילת החודש השלישי להיריון יש לעובר, שגודלו כ-2.5 ס"מ ומשקלו כ-14 גרם, צורת אנוש. רוב חלקי גופו קיימים, והמערכות הפיזיולוגיות העיקריות – הלב ומחזור הדם, מערכת העצבים ומערכת העיכול – כבר פועלות.


בהיותו ברחם אמו מתפתחים אצל העובר הכישורים המולדים האלה:


שמיעה: מחקרים מראים שמהשבוע ה-25 להיריון העובר מבחין בין צלילים. הוא מגיב למוזיקה קלסית ברגיעה ובהתייצבות קצב הלב. הוא מגיב לקולות תופים או למוזיקת רוק בבעיטות ובתנועות נמרצות. היכולת להבחין בין צלילים היא הכנה ראשונית להתפתחות השפה.
תגובה לאור חזק: חוקרים שהאירו את בטן האם באלומת אור חזקה ראו באולטרה-סאונד את העובר ממצמץ בעיניו. יש לו אפוא רגישות לאור, אבל כיוון שסביבת הרחם חשוכה, חוש הראייה שלו מתפתח לאחר חושיו האחרים.
הנעת איברים והנעת הגוף: בשבוע השמיני להיריון העובר יכול להניע את ראשו, את זרועותיו ואת גופו. בסביבות השבוע ה-13 הוא מסוגל להזעיף את פניו ולהביט במלוכסן והחל משלב זה הוא מתחיל להניע ידיים ורגליים ואפילו לבעוט ולדחוף.
תגובה לגירויים כואבים: העובר מסוגל להרגיש כאב ולהגיב לו. ליכולת זו חשיבות רבה בפיתוח כושר ההישרדות של היילוד, אשר יוכל לנסות לשנות מצב לא נוח וגם לדווח לסביבה על מצוקותיו ולצפות לעזרתה.
מציצה, נשיכה, בליעה, מצמוץ בעיניים, שיעול: בעזרת פעולות אלו המבוססות על רפלקסים, העובר מכין את עצמו להישרדות שלאחר הלידה.
תגובה לטעם: חוקרים מצאו שהוספת סוכר למי השפיר גורמת לעובר להאיץ את קצב הבליעה. במחקר אחר הזריקו סכרין למי השפיר של האם ולאחר זמן מה בדקו את כמות הנוזל הרחמי. נמצא שהעובר בלע ממנו כמויות גדולות. תוצאות הפוכות הושגו כשהזריקו נוזל מר.
חוויית חוויות וזכירתן: אישיותו של התינוק כאדם מתחילה להתעצב ברחם האם. שם מתחיל הקשר בין העובר ובין האם ומתפתחת מערכת הזיכרון והלמידה הפשוטה. חוקרים מצאו שיילודים משנים את מהירות המציצה שלהם כשהם שומעים את קולה של אמם. השערתם הייתה שהיילוד מעדיף את קול אמו על פני קולות אחרים בשל זכירת קולה מהתקופה שהיה ברחם. במחקר אחר נמצא כי תינוקות העדיפו להקשיב לסיפור ששמעו כשהיו ברחם על פני סיפור חדש.
יכולת הסתגלות ולמידה: תהליך הלידה עצמו מעמיד את היילוד בפני אתגר קיומי לא פשוט. היילוד דומה לעולה חדש או לתייר שנקלע לארץ זרה שאין הוא יודע את שפתה, את הרגליה ואת מנהגיה. ובכל זאת, כדי לשרוד עליו ללמוד להסתגל לסביבה החדשה במהירות רבה, למעשה, ממש ברגע הלידה, שבו הוא נאלץ, בבת אחת, לעזוב את הרחם המוכר ולעבור לסביבה חדשה בלתי מוכרת ושונה לחלוטין:
לאחר שחי בסביבה מרוככת, מלאת מים ובעלת טמפרטורה ממוזגת הוא נדרש להסתגל לסביבה קרה מדיי או חמה מדיי ולמגע מחוספס של בדים.
לאחר ששמע קולות עמומים ורכים מבעד למי השפיר עליו להסתגל לקולות רמים.
לאחר שחי בסביבה חשוכה עליו להסתגל לאור חזק ומסנוור (חשמל או אור השמש).
לאחר שכל צרכיו סופקו לו אוטומטית, עליו להסתגל למצב שבו מוטלת עליו החובה לדווח לעולם – באמצעות הבכי – על צרכיו הבסיסיים ביותר (אוכל, ניקיון, חום).


עדות מעניינת לקיומן של יכולות מגוונות ומורכבות אלו עוד ברחם האם עולה מהתבוננות בפגים. אף על פי שהיו אמורים להמשיך לגדול כעוברים סגורים ומוגנים הם מסוגלים לתקשר עם הזולת, ללמוד, להרגיש ולבצע פעולות מגוונות.


2. מערכת הרפלקסים של היילוד


היילוד מצליח להסתגל לעולם במהירות וביעילות משום שעם היוולדו הוא מצויד ביכולות מגוונות ומרשימות. תחילת החיים מתאפיינת בפעילות רפלקסיבית ענפה. אחר כך היא מפנה בהדרגה את מקומה לפעילות רצונית.


המערכת הרפלקסיבית מציידת את היילוד בדרכי תגובה אוטומטיות המותאמות לצורכי הגדילה מחוץ לרחם. רוב תנועותיו של התינוק בראשית חייו הן מקריות או רפלקסיביות.


רפלקס פירושו החזרה. הרפלקסים הם תגובות מולדות, בלתי רצוניות ומידיות לגירוי. רפלקס הוא, בדרך כלל, תגובה תנועתית (מוטורית) אוטומטית.


מערכת הרפלקסים, כמו מערכת החשיבה, היא צורת תפקוד של מערכת העצבים. אבל מערכת הרפלקסים היא פעילות עצבית אוטומטית שאינה נשלטת ברצון או בשיקול דעת, ויש לה קיום אוטונומי. לעומתה, מערכת החשיבה הרצונית נשלטת במודעות וברצון, למשל כשמתעורר הרצון להסתרק, המוח נותן פקודה לשרירי היד להרים את היד ולסרק את השיער.


לרפלקסים חשיבות רבה:


הם מקצרים את הדרך בין הדיווח של המערכת העצבית ובין ההפעלה שלה. הדבר נחוץ בעיקר במצבים הדורשים מהירות תגובה, לדוגמה הירתעות מפני אש.
הם משמשים מערכת עזר לפעילויות חיוניות עד שיתפתחו מרכזי המוח הרלוונטיים. לא כל מרכזי ההפעלה המורכבים של המוח מתפתחים מיד עם הלידה. התינוק נעזר במערכת הרפלקסיבית עד שתתפתח קליפת המוח (הקורטקס) והוא ילמד להפעיל כראוי את המערכות הקוגניטיביות הרצוניות.
הם מעבירים תגובות שיסייעו בבניית מרכזי המוח. התחושות המגיעות אל מרכזי המוח באמצעות המערכת הרפלקסיבית מגרות אותם, מעוררות אותם ומפתחות אותם. כשהמוח מתפתח, מרבית הרפלקסים נעלמים ואת מקומם תופסת הפעילות ההכרתית הרצונית המוכרת לנו כמבוגרים.


מערכת הרפלקסים מעוררת השתאות ממורכבותה ומיעדיה המגוונים. כיום ידועים יותר מ-200 רפלקסים. כולם קיימים מלידה והם בסיס להתפתחות אשכולות תנועה מורכבים בשלב מאוחר יותר של ההתפתחות.


הרפלקסים נבדלים זה מזה בסוג הגירוי, בצורת התגובה ובמטרות שהם משרתים. ניתן לחלקם לארבעה סוגים עיקריים:


רפלקסים שתפקידם להבטיח קיום בסיסי


רפלקסים אלו מספקים לגוף באופן אוטומטי את המנגנונים הממונים על קיומו הבסיסי. נמנים עמם רפלקס המציצה, רפלקס החיפוש אחר הפטמה והרפלקס המשלב מציצה ובליעה. שלושתם מאפשרים לתינוק קליטה ראשונית של אוכל מחוץ לרחם לפני שפיתח מיומנויות אכילה מבוקרות ורצוניות. מקצת הרפלקסים בקבוצה זו נעלמים כשמתפתחים מנגנונים משוכללים מהם. אחרים נשארים, למשל רפלקס הנשימה.


הנה כמה מהבולטים שבהם:


רפלקסים שתפקידם להגן במצבי סכנה


רפלקסים אלו מאפשרים לתינוק התגוננות ראשונית נוכח סכנות חמורות וגירויים מפחידים, ולנסות לאותת לסביבה על מצוקה. נמנים עמם:


רפלקס מורו מופיע אצל תינוקות בעת בהלה, בתגובה לרעש חזק ובלתי צפוי או אם הם חשים שהם נופלים או נעזבים בפתאומיות, ותפקידו להגן מפני הסכנה ולבלום מכה מנפילה אפשרית. הרפלקס גורם לתינוק לפתוח ידיים ולצרוח ובכך הוא מושך תשומת לב כדי שתוגש לו עזרה.


רפלקס הצוואר מאפשר לתינוק לסובב את ראשו לצדדים וכך להימנע מסכנת חנק.


רפלקס הצנחן גורם לתינוק לפשוט את ידיו קדימה עקב תחושת נפילה, מעין ניסיון לעצור את הנפילה.


רפלקס המצמוץ מגן על העיניים מאור חזק ורפלקס הרתיעה מגן מפני סכנת כווייה (רפלקסים אלו נשארים כל החיים).


רפלקסים שתפקידם לפתח את מרכזי המוח


תפקידה של קבוצת רפלקסים זו לגרום לתנועה בסיסית של חלקי גוף ובכך להפעיל את מרכזי המוח הממונים על בנייה של תנועות מוטוריות רצוניות. למשל, רפלקס הלפיתה והתפיסה קשור להפעלת הידיים, רפלקס ההליכה והעמידה קשור להפעלת הרגליים ורפלקס הסַיָיף קשור לפיתוח יכולת התיאום בין התנועות ומתאפיין ביישור היד והרגל הנמצאות בצד שהופנה אליו הראש, בעוד אחיזת היד והרגל בצד השני מתרופפת.


האופן שהרפלקסים פועלים בו מסביר גם כיצד הם גורמים לפיתוח מרכזי המוח השונים:


הרפלקס פועל בצורת קשת. גירוי חיצוני (כמו לחץ, חום, קור או אור) או פנימי (למשל ריכוז החמצן בדם, לחץ הדם) מפעיל את איבר החישה הרלוונטי. המידע הנקלט מועבר במהירות דרך מערכת העצבים אל גזע המוח, משם נשלחות פקודות לעצב המפעיל וממנו לתא המופעל – בדרך כלל שריר.


בד בבד עם ביצוע הפעולה המוטורית מגיעים איתותי מידע למוח. לדוגמה, במגע עם חפץ חם, לא רק שמבוצעת פעולת הירתעות אלא גם מועברת למוח התחושה של הגירוי. איתותים אלו מגרים את מרכזי המוח, שבתחילת החיים נמצאים במצב רדום או בלתי מפותח. כך מתפתח קשר בין המרכז הממונה במוח ובין האזור בגוף שהמרכז ממונה עליו. במובן זה, תפקיד הרפלקסים הוא לספק למוח את תחושת התנועה החיונית ולהפעיל את המרכזים הממונים על קיום התנועות ואת המנגנונים הרצוניים.


בהדרגה, המוח מצליח לקבל איתותים ישירים מאזור הגוף שהוא ממונה עליו וכך מתפתחת יכולת הקליטה של החושים. וכך ההפעלה של מרכזי המוח, שהתחילה כפעילות מקרית ולא רצונית, הופכת להיות מודעת ואפשרית לשליטה. כשתהליך זה קורה, ומתפתחים המרכזים הממונים על קיום תנועות רצוניות ונשלטות, אין לתינוק צורך לשמר את מערכת הרפלקסים הראשונית שלו. רובם נעלמים והפיקוד על התנועות עובר למערכות המוח האחרות. הטבלה הבאה תציג דוגמאות לרפלקסים השייכים לקבוצה זו.


רפלקסים שתפקידם לחזק את הקשר עם המטפל


ויש גם רפלקסים בעלי השפעה חברתית: הם מסייעים למטפלים בתינוק להכיר אותו ולצפות את תגובותיו, וכך להיענות לו ולמלא את צרכיו. הנה כמה דוגמאות:


יש לציין כי גם לכמה מהרפלקסים האחרים שהוזכרו יש חשיבות חברתית. למשל, חיפוש הפטמה והמציצה מבטיחים היענות של התינוק למאמצי ההאכלה של המטפלים בו ומחזקים את הקשר הבלתי אמצעי בינו ובינם. כך גם רפלקס מורו המאותת על מצוקת התינוק ומאפשר למטפלים בתינוק לזהות את מצוקתו.


3. תפקודים רצוניים של יילודים


היילוד מצויד גם במגוון יכולות נשלטות ורצוניות.


עד לא מכבר התקשו החוקרים לבדוק מה היילוד מסוגל לעשות בעצמו. שיטות מחקר שהתפתחו בשנים האחרונות מאפשרות לבדוק זאת בהצלחה. המחקרים החדשים מתבססים על ההנחה שגירוי שמעניין את התינוק מעורר אצלו מגוון של תגובות פיזיולוגיות, בכלל זה שינויים בקצב הלב והנשימה ותגובות רפלקסיביות כמו מציצה, וכי אפשר לבדוק מה תינוקות קולטים ומה מעניין אותם לפי השינויים בתגובותיהם.


אלה כמה מן היכולות הבולטות בתחום התפיסה החושית שמחקרים אלו הוכיחו את קיומן:


התעניינות בסביבה: כבר בראשית חייהם תינוקות בוחנים את סביבתם בעניין רב כשהם ערים.
יכולת קליטה חושית: כל חמשת החושים פעילים כבר עם הלידה (ואף קודם לכן) –
חוש השמיעה: כבר עם הלידה תינוקות מיטיבים לשמוע ועוקבים אחר מוקד הקול. הם מבחינים בין עוצמות קול, בין גווניו ובין תדריו. תינוק מסוגל להבחין בין צלילים בעלי תדרים שונים זה מזה ולהגיב אליהם בצורה שונה. צלילים בעלי תדר נמוך מרגיעים את התינוק כשהוא בוכה. צלילים קצביים מגבירים את פעילותו המוטורית כשהוא ער ורגוע. צלילים בעלי תדר גבוה (שורקים) גורמים למתח שרירים גבוה ולמעין קיפאון (רפלקס מורו). צלילים בעלי מעברים חדים גורמים לתגובה חזקה המתבטאת בעצימת עיניים וברתיעה. תינוק מגיב גם למשך הצליל. התגובה הטובה ביותר מופקת מצלילים שנמשכים 10-5 שניות, ותגובה זו מתאימה לקצב הדיבור האנושי.
חוש הטעם: תינוקות מבחינים בין טעמים – חמוץ, מתוק, מריר – ומגיבים לטעמים בהבעות פנים אופייניות. הם מעדיפים מתוק על פני כל טעם אחר.
חוש הריח מתפתח מהר מאוד ותינוקות מבחינים בין ריחה של האם ובין ריחו של כל אדם אחר. יכולת זו עוזרת ליצירת הקשר ביניהם ונותנת תחושת ביטחון לתינוק כשהוא בזרועות אמו. הדוגמה הבאה יכולה להמחיש זאת: בחדר תינוקות בבית חולים שכב תינוק שהופרד מאמו, שחלתה לאחר הלידה. האחיות התלוננו על בכי בלתי פוסק של התינוק. אחת האחיות לבשה סוודר של האם הנושא את ריחה, נוכחות הריח של האם אפשרה לתינוק לאכול ברוגע.
חוש הראייה מפותח מעט פחות. לאחר הלידה התינוק הוא קצר-רואי, אך זמן קצר אחר כך יכולת הראייה שלו משתפרת. בגיל חצי שנה לערך כושר הראייה של תינוקות הוא כמו של אדם בוגר. כמו כן, התינוק מסוגל להגיב לשינויים בצבע ובמידת הבהירות של הגירויים. תחילה ההבחנות הן בין צבעים בולטים בלבד, ובהמשך מתפתחת היכולת להבחין גם בין גוונים עדינים. תינוקות מסוגלים להגיב לשינויים בתנועה ולעקוב אחר עצם נע. נמצא כי תינוקות מעדיפים צורות עגולות, סימטריות ומסודרות על פני צורות חסרות סדר.
חוש המישוש: לתינוק יש יכולות בתחום תחושות המגע, הטמפרטורה והתנוחה. הם אוהבים לחוש את המגע של טקסטורות שונות. נגיעה בלתי נעימה בחלקים מסוימים בגוף יכולה לעורר תנועות רפלקסיביות של רתיעה או הפניית הראש לעבר הגירוי.
תפיסת עומק: תפיסת עומק היא מרכיב חשוב בהישרדותו של בעל חיים ובהסתגלותו למציאות. טלה בן יומו, גדי ואפרוח נמנעים כך מנפילה כשהם מתקרבים למצוק. אצל תינוקות העוברים מאזור מוגן לאזור הנותן להם תחושה של תהום, אפשר לזהות שינויים בקצב הלב כבר בגיל שישה שבועות.
יכולות בתחום האינטגרציה הבין-חושית: נראה כי כבר מהלידה החושים פועלים כמערכת. כשנשמעים קולות בסביבה התינוק מפנה את ראשו לעברם. כשהתינוק רואה לנגד עיניו חפץ שלוכד את תשומת לבו, הוא מנסה להושיט את ידו אל החפץ ולתפוס אותו.


4. מותר התינוק מבעלי חיים אחרים


אם כן, כבר עם לידתו התינוק מצויד במגוון מפתיע של ניצני כישורי חיים המייחדים אותו משאר בעלי החיים. ייחודם של כישורים אלה בולט יותר כשבוחנים לקראת מה הם מתפתחים. הנה דוגמה של שלושה כישורי חיים המתפתחים במהלך שנת החיים הראשונה:


תנועה מוטורית: בכל פעולה מוטורית רצונית – כמו הזזה מכוונת של יד או רגל – התינוק משלב סדרת פקודות של המוח. לדוגמה, בצעד אחד מופעלות כ-400 פקודות. משמע בכל תנועה שהוא עושה, ובכלל זה בתנועתו של בן שנה העושה את צעדו הראשון, הפעוט פועל על פי תכנה מוחית הבנויה מרצף של עשרות ושל מאות פקודות המתבצעת בדרך קבועה וחוזרת.


חשיבה: תינוקות הם יצורים חושבים. הם חושבים גם כשהם משחקים. אחד המשחקים הגורמים להם הנאה רבה הוא משחק הקוּקוּ. תינוקות אוהבים אותו כי הוא מפתח את דפוסי החשיבה ואת הבנת העולם שלהם, ובכלל זה התובנה של "קביעות אובייקט". עבור תינוק בתחילת חייו, מה שמתקיים הוא רק מה שהוא רואה או חש. בהדרגה הוא לומד שלחפצים סביבו יש קיום גם אם אינו רואה אותם, ואת התובנה הזאת הוא חוקר מתוך ניסוי: ממקום מושבו הוא זורק חפץ ובודק אם הוא מוסיף להתקיים ויכול לחזור אליו לאחר שנעלם מעיניו. התובנה של קביעות האובייקט היא ניצן של יכולת חשיבה מופשטת, ונראה שמכל בעלי החיים רק בני אדם נחנו בה.


תקשורת: גם התפתחות השפה האנושית היא יכולת המייחדת את האדם. כבר בחודשים הראשונים לחייו התינוק מצליח להבין את שפת הסביבה שלו, ואפילו בטרם למד לדבר במילים הוא מסוגל לתקשר – הוא מבטא את רצונותיו בעזרת חיוכים, סוגי בכי ומגוון רחב של תנועות גוף ושל הבעות פנים. שליטתו באמצעים אלו ברורה, והסובבים אותו יכולים להבין את איתותיו גם בלא מילים.


5. הפעלות ותצפיות