כך התחלתי
(או: פתח דבר)
אני חושב שהיה זה ביקור במוזיאון ההתאחדות לכדורגל של גרמניה בדורטמונד שעורר בי את העניין בקשר שבין יהודים לבין כדורגל. במוזיאון מופיע מיצג צנוע המאזכר את כל היהודים אשר שיחקו כדורגל בליגה הגרמנית ערב עליית הנאצים לשלטון. הופתעתי מאוד מאורכה של הרשימה. בהחלט ידעתי על כך שיהודים שיחקו כדורגל באירופה בעשורים הראשונים של המאה הקודמת – והרי מי לא שמע את ההגדה על הכח וינה? – אבל פתאום נפל לי האסימון: לא רק שהיו באירופה כדורגלנים יהודים טובים, אלא שמספרם היה רב. חלק מהם פחות מוכרים וחלק מהם יותר, אבל הם בהחלט היו חלק אינטגרלי מן המשחק, בדיוק כפי שהיו גם בתחומים רבים אחרים.
***
כשנתיים וחצי לפני כתיבת מילים אלה העפתי מבט ברשימה המציגה את שמות הכדורגלנים אשר הבקיעו את מספר השערים הרב ביותר בכל עונה נתונה בליגת הכדורגל הבכירה באיטליה. אינני זוכר מה ניסיתי למצוא; ייתכן שרציתי להשוות בין המספרים של צ'ירו אימובילה לאלו של אנדריי שבצ'נקו, או שמא ביקשתי לגלות כמה רחוק כריסטיאנו רונאלדו משבירתו של שיא כלשהו. יהיה הדבר שחיפשתי אשר יהיה, את עיניי תפס שם אחר לחלוטין, שלבטח לא נתקלתי בו קודם לכן, ובהחלט עורר את תשומת ליבי:
עונה: 1923-24. / שם: היינריך שונפלד. / אזרחות: אוסטריה. / קבוצה: טורינו. / שערים: 22.
השם נשמע יהודי, ובדיקה קצרה ברחבי המרשתת העלתה כי אכן מדובר, ככל הנראה, בכדורגלן יהודי, אבל פרטים רבים נוספים לא היו בנמצא. ניתן היה לאתר די בקלות את רשימת הקבוצות שבהן הוא שיחק, וכן את רשימת הקבוצות שבהן אימן. בלטו בהיעדרם פרטים כלשהם על חייו בין השנים 1952-1934, אף על פי שעצם קיומו של פריט מידע כלשהו על חייו בשנת 1952 העיד על כך ששרד, בדרך זו או אחרת, את מלחמת העולם השנייה ואת השואה.
כיצד שרד? ומה עשה אחר כך? היכן המשיך את חייו? לכל השאלות הללו התחלתי לחפש תשובות. בהתחלה מתוך סקרנות ראשונית, לאחר מכן מתוך עניין עמוק הרבה יותר. ככל שהתקדמתי בחיפושים, צצו ועלו פריטי מידע מעניינים יותר ויותר שרק הגבירו את הצורך להמשיך ולנבור עמוק יותר. לאט לאט התגלה, כי בארכיונים של מועדוני כדורגל שונים שבהם הוא שיחק נמצא מידע מרתק שאף אחד לא עשה בו שימוש מעולם. ארכיונים של עיתונות איטלקית ואוסטרית גילו עולם ומלואו על אודות הכדורגלן עלום השם. לאחר כשנה של קריאה ואיסוף חומרים השיא היה כאשר סוף סוף הצלחתי ליצור קשר עם צאצאי משפחתו. נכדתו של היינריך שונפלד, ליאן, המתגוררת בקנדה, חשפה לפניי עוד עולם שלם, נפלא, נסתר ומרתק של סיפורים מדהימים. כשהתחלתי להעלות את הדברים על הכתב לא ידעתי בוודאות מה המטרה שלי בעשותי כך, ואם בכלל יש כזו. אבל ככל שהתקדמתי בכתיבה ובמחקר, כך התגלו להם עוד שביבי מידע וקצות חוט נוספים. כל אלה הובילו אט אט ליצירתו של סיפור שלם, מרתק, מרגש ומפתיע.
***
יהודים היו חלק בלתי נפרד מהכדורגל האירופאי של התקופה שבין שתי מלחמות עולם. כמנהלים, כמאמנים וכשחקנים, היו יהודים רבים דמויות מפתח בענף בשנות ה-20 וה-30. אחד מהם, למשל, היה הוגו מייזל, שמילא תפקידים רבים וחשובים בהתאחדות הכדורגל האוסטרית ושיחק תפקיד מרכזי בהתפתחותו של הענף במרכז אירופה. בשיאו הוביל את נבחרת אוסטריה האגדית – ה"וונדרטים" של שנות ה-30 – לחצי גמר גביע העולם באיטליה. שם בולט נוסף היה בלה גוטמן, בצעירותו בלם מצוין ובבגרותו המאמן שהוביל את בנפיקה ליסבון לשתי זכיותיה היחידות בגביע אירופה לאלופות. גוטמן שרד את השואה. הוא נמלט ממחנה עבודה בבודפשט עם שלושה אנשים נוספים, בהם ארנו אגרי ארבשטיין, אשר אחרי המלחמה בנה במו ידיו את הקבוצה האגדית של טורינו (ה"גראנדה טורינו"), אשר הייתה לאלופת איטליה בשנות ה-40 המאוחרות. הוא נספה עם כל שחקניו בהתרסקות מטוס הקבוצה במאי 1949. גם ארפד וייס ההונגרי היה למאמן מצליח למדי וזכה שלוש פעמים באליפות איטליה. בניגוד לשני השמות שהוזכרו לעיל, וייס עשה את שמו לפני המלחמה. את חייו הוא סיים באושוויץ ב-1944.
כל השמות אשר הוזכרו לעיל מועלים בהקשר זה או אחר גם בספר שלפניכם, אבל הם מהווים רק חלק קטן ביותר מרשימה ארוכה של יהודים אשר השפיעו רבות על ענף הכדורגל באירופה בחצי הראשון של המאה ה-20 וקצרה היריעה מלהזכירם. על חלק מהם סופרו סיפורים ונכתבו ספרים, בעיקר באנגלית, בגרמנית ובאיטלקית (מה שאני מכיר, בכל אופן). אחרים עדיין אלמונים למדי, ולא הרבה ידוע על תולדות חייהם פרט לביצועיהם על הדשא. היינריך שונפלד הוא עוד אחד מהרשימה המכובדת הזאת. כולי תקווה שהצלחתי לשפוך קצת אור על סיפורו, אשר בעבור רבים ממי שהתעניינו בו (למשל הנוברים, החוקרים והמעמיקים ביותר במועדוני הכדורגל שבהם שיחק או עבד) היה עד כה תעלומה של ממש.
***
היינריך שונפלד לא היה איש נמוך. גובהו היה יותר מ-180 סנטימטר. הוא היה גבוה מחבריו כבר בגיל צעיר, ולכן בהיותו נער הוא תפקד כשוער. כשהפך לשחקן התקפה, גילה הרבה מאוד חוכמת משחק. הוא ידע למסור מצוין והיה לו מיקום נהדר. הוא לא היה השחקן שיקבל את הכדור ויעבור שניים או שלושה שחקנים בכדרור; רבים משעריו הובקעו בנגיחה או בבעיטה בנגיעה אחת ומעמדה הקרובה לשער היריב. עם זאת, גם הייתה לו בעיטה חזקה מאוד, ולכן הבקיע לא אחת גם מטווחים רחוקים יותר. מהירות לא הייתה הצד החזק שלו. בשלבים מאוחרים יותר בקריירה וכשהיה מעבר לשיאו אף הואשם בהיותו כבד ואיטי מדי. אבל בכל שלבי הקריירה הוא ניחן ב"חוש לשערים". ידע איפה להיות ומתי, ותמיד ידע לבעוט חזק ומדויק ולהניח את הכדור ברשת. סקורר אמיתי.
אף שלא היה מדובר בעניין שבשגרה בדומה לימינו, ראיונות עיתונאיים עם כדורגלנים לא היו נדירים. אף על פי כן לא הצלחתי למצוא ולו ריאיון אחד שנערך עם היינריך שונפלד. עם זאת יש עדויות לכך שהוא היה אהוב מאוד במקומות רבים שבהם שיחק או אימן, מתקבל הרושם שהיה מדובר באיש צנוע ועניו.
לא היה פשוט לחבר לכדי סיפור קוהרנטי את פריטי הארכיון שנאספו ממקורות שונים. ניתן לשלוף לא מעט נתונים מדיווחים עיתונאיים על ביצועיה של קבוצת כדורגל, ממסמכים שונים שנכתבו בצורת רשימה וכדומה, אבל הניסיון לבנות דמות של ממש מתוך הנתונים הללו ולהעניק לה חיים היה לא קל. אני מקווה שהדברים, כפי שהם מובאים בספר זה, מייצגים כראוי את סיפור חייו של היינריך שונפלד, הכדורגלן היהודי אשר בשנת 1924 היה מבקיע השערים הטוב ביותר בכל איטליה.
לידה
(או: תחילתו של מסע נדודים)
קלוז'-נאפוקה היא העיר הרביעית בגודלה ברומניה. כיום מספר היהודים בה אינו עולה על שלוש מאות, אולם בתחילת המאה ה-20 הייתה שם קהילה יהודית רחבה, אשר ניהלה חיי תרבות ענפים בבתי ספר, בבתי כנסת ובהוצאה לאור של עיתונים בשפות שונות. כבירתה ההיסטורית של מחוז טרנסילבניה עברה קלוז'-נאפוקה שינויי שלטון, שם ודמוגרפיה רבים במשך אלפיים שנות קיומה. בתחילת המאה ה-20 הייתה נתונה העיר לשלטון ממלכת הונגריה תחת האימפריה האוסטרו-הונגרית והייתה ידועה בשמה ההונגרי, קולוז'וואר, ולעיתים גם בשמה הגרמני, קלאוזנבורג. על פי מפקדי אוכלוסין, בשנת 1910 התגוררו בקולז'וואר כ-7,000 יהודים, ואילו בשנת 1941 מספרם צמח והגיע ל-16,673. ב-1944 כמעט אף אחד מהם לא נשאר. רובם נשלחו לאושוויץ ונספו שם.
היינריך שונפלד נולד בקולוז'וואר ב-3 באוגוסט 1900, בן למקס וג'וסטינה. כשהיה בן חמש, חיפשו הוריו שיפור בתנאי חייהם ובפרנסתם ועברו לווינה, בירת אוסטריה. כך הסיפור מתחיל.
