פֶּרֶק 1 - הַסוֹד הַגָדוֹל
הַיי, מַה שְׁלוֹמְכֶם?
אֲנִי אוֹרֶן. אֲנִי לוֹמֵד עִם תָמָרִי בְּאוֹתָה הַכִּיתָה. יֵשׁ לִי סוֹד... טוֹב, אָז אֲנִי יֶלֶד פֶּלֶא! פַּעַם קָרָאתִי סֵפֶר עַל יַלְדֵי פֶּלֶא סוּפֶּר גְאוֹנִים כְּמוֹ מוֹצָרְט. אֲבָל אֲנִי יֶלֶד פֶּלֶא מִסוּג אַחֵר. אֵיזֶה סוּג? חַכּוּ בְּסַבְלָנוּת.
בְּמַהֲלַךְ הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁל תָמָרִי וְשֶׁלִי תְגַלוּ אֶת הַסוֹדוֹת וְאֶת הַכּוֹחוֹת הַמְיוּחָדִים שֶׁלָנוּ.
בַּזְמַן הָאַחֲרוֹן תָמָרִי וַאֲנִי מְסוּכְסָכִים. רַבְנוּ רִיב גָדוֹל וּבְאוֹפֶן מַדְהִים זֶה שֶׁאֲנַחְנוּ יַלְדֵי פֶּלֶא לֹא עוֹזֵר לָנוּ לְהַשְׁלִים — וְאוּלַי אֲפִילוּ זֶה מַה שֶׁעוֹרֵר אֶת הָרִיב...
עַכְשָׁיו אֲנִי תָקוּעַ! מִצַד אֶחָד אֲנִי רוֹצֶה לְהַשְׁלִים אִיתָה. מִצַד שֵׁנִי אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְדַבֵּר אִיתָה יוֹתֵר אַף פַּעַם בַּחַיִים!
הַאִם הֱיִיתֶם פַּעַם בְּמַצָב כָּזֶה מְבַלְבֵּל וּמַטְרִיף אֶת הַמוֹחַ? מַצָב תָקוּעַעעעע!
תָמָרִי הִגִיעָה לַכִּיתָה בִּתְחִילַת הַשָׁנָה. מִיָד חִבַּבְתִי אֶת הַחִיוּךְ שֶׁלָה עִם הַגוּמָה, אֶת הַתַלְתַלִים וְהַצֶבַע שֶׁהִזְכִּיר לִי שׁוֹקוֹלָד. (כּוּלָם יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי מֵת עַל שׁוֹקוֹלָד.) וּבִמְיוּחָד אֶת הַבִּיטָחוֹן הָעַצְמִי שֶׁלָה. בִּגְלַל הַקוֹרוֹנָה בְּקוֹשִׁי יָצָא לִי לְהַכִּיר אוֹתָה. הִיא נִכְנְסָה לַכִּיתָה וְהַמוֹרָה דורית הִצִיגָה אוֹתָה: "תֹאמְרוּ 'בְּרוּכָה הַבָּאָה', זוֹהִי תָמָרִי כֹּהֵן. הִיא אַלוּפָה בְּרוֹבּוֹטִים וְשָׁמַעְתִי שֶׁהִיא אֲפִילוּ כּוֹכֶבֶת רֶשֶׁת, יוּטְיוּנֶרית...״
״יוּטְיוּבֶּרִית,״ תָמָרִי תִיקְנָה אוֹתָה בַּעֲדִינוּת.
יוֹאָב הַשׁוֹבָב, קָרָא מֵהַשׁוּרָה הָאַחֲרוֹנָה, ״יוֹפִי, זֶה מַה שֶׁחָסֵר לָנוּ בַּכִּיתָה. עוֹד גְאוֹנָה אַחַת...״
כּוּלָם גִחֲכוּ.
דורית הִתְעַלְמָה מֵהַהֶעָרָה וְאָמְרָה, "קָדִימָה, תָמָרִי, בַּחֲרִי לָךְ מָקוֹם לָשֶׁבֶת."
תָמָרִי הִסְתַכְּלָה עַל הַמְקוֹמוֹת הָרֵיקִים בַּכִּיתָה.
נִלְחַצְתִי. תַלְמִידִים חֲדָשִׁים תָמִיד מַלְחִיצִים אוֹתִי. כִּי אֲנִי חוֹשֵׁב לְעַצְמִי: אֵיךְ הֵם יְקַבְּלוּ אוֹתִי? הֵם יִסְתַכְּלוּ עָלַי בִּכְלָל? הֵם יִצְחֲקוּ עַל הָרֹאשׁ אֲבַטִיחַ שֶׁלִי? עַל הַמִשְׁקָפַיִם הַמְשׁוּשִׁים שֶׁלִי?
מֵרוֹב לַחַץ הִתְחַלְתִי לְצַיֵר עַכָּבִישׁ עַל הַיָד.
תָמָרִי הִתְיַשְׁבָה לְיָדִי. הִיא נָעֲצָה מַבָּט בָּעַכָּבִישׁ שֶׁצִיַרְתִי עַל הַיָד וְלָחֲשָׁה, "וָואוּ אֵיזֶה יוֹפִי אַתָה מְצַיֵר. אַתָה אוֹהֵב עַכְבִישִׁים? אֲנִי מֵתָה עַל סְפַּיְידֵרְמֶן. גַם אַתָה גִבּוֹר־עַל כָּמוֹהוּ?"
שָׁאַלְתִי בְּהֶלֶם, ״מַה?״
״תַקְשִׁיב,״ הִיא עָנְתָה, ״אֲנִי יוֹדַעַת אֵיךְ הַכֹּל הִתְחִיל."
הָיִיתִי הָמוּם. הַאִם הִיא גִילְתָה שֶׁדוֹקְטוֹר הֶנְדְמָן ניתח אותי ברגליים?
״מַה בְּדִיוּק אַתְ יוֹדַעַת?״ שָׁאַלְתִי בְּלַחַץ.
״תָמָרִי וְאוֹרֶן, נָא לֹא לְדַבֵּר יַחַד אִיתִי! זֶה מַפְרִיעַ לְכָל הַכִּיתָה!״ כָּעֲסָה הַמוֹרָה וְקָטְעָה אֶת הַשִׂיחָה שֶׁלָנוּ.
תָמָרִי הִשְׁתַתְקָה.
גַם אֲנִי שָׁתַקְתִי — אֲבָל הַמַחְשָׁבוֹת הִמְשִׁיכוּ לָרוּץ לִי בָּרֹאשׁ. וָואוּ, הַלֵב שֶׁלִי דָפַק כָּל־כָּךְ מַהֵר: אָסוּר שֶׁתָמָרִי תֵדַע אֶת הַסוֹד. הִיא עֲלוּלָה לְפַרְסֵם אֶת זֶה בָּרֶשֶׁת וְכָל הָעוֹקְבִים שֶׁלָה יֵדְעוּ עָלַי, ועל הבעיה המיוחדת שלי.
נָשַׁמְתִי עָמוֹק כְּדֵי לְהַרְגִיעַ אֶת עַצְמִי. הַצִלְצוּל לַהַפְסָקָה נִשְׁמַע. הִכְנַסְתִי אֶת הַמַחְבֶּרֶת וְהַקַלְמָר לַיַלְקוּט וְתָמָרִי שׁוּב אָמְרָה: ״אֲנִי יוֹדַעַת הַכֹּל!״
תָמָרִי יָצְאָה אַחֲרַי מֵהַכִּיתָה וְהִתְחִילָה לְדַבֵּר, ״אַגִיד לְךָ מִמָה הַכֹּל הִתְחִיל. הַכֹּל הִתְחִיל מֵעֲקִיצַת עַכָּבִישׁ. סְפַּיְידֵרְמֶן הָיָה אָדָם רָגִיל אֲבָל עַכָּבִישׁ עָקַץ אוֹתוֹ וְהוּא הָפַךְ לִסְפַּיְידֵרְמֶן. אַתָה יוֹדֵעַ מִי יָצַר אֶת סְפַּיְידֵרְמֶן? סְטֵן לִי וּסְטִיב דִיטְקוֹ, הֵם צִיְרוּ דְמוּת קוֹמִיקְס וְאַחַר־כָּךְ עָשׂוּ מֵהַקוֹמִיקְס סְרָטִים. אַתָה מִתְעַנְיֵן בִּסְפַּיְידֵרְמֶן, נָכוֹן?"
נָשַׁמְתִי לִרְוָחָה. כַּנִרְאֶה שֶׁתָמָרִי לֹא יוֹדַעַת אֶת הַסוֹד שֶׁלִי.
״אממ, לֹא מַמָשׁ. אֲנִי מְצַיֵר עַכְבִישִׁים כִּי אֲנִי מִתְעַנְיֵן בְּעַכְבִישִׁים אֲמִיתִיִים וְאַרְסִיִים," אָמַרְתִי וְהִצְבַּעְתִי עַל קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ שֶׁמָצָאתִי בֵּין עֲלֵי הַשִׂיחַ. "הָעַכָּבִישׁ מְיַצֵר קוּרֵי עַכָּבִישׁ שֶׁעֲשׂוּיִים מֵחֶלְבּוֹן. בְּעֶזְרָתָם הוּא צָד חֲרָקִים," רָצִיתִי לְהַרְאוֹת לָה שֶׁגַם אֲנִי חָכָם.
״אָה, מַצְחִיק, חָשַׁבְתִי שֶׁאַתָה חוֹלֵם לִהְיוֹת סְפַּיְידֵרְמֶן, אָז אַתָה מְצַיֵר עַכָּבִישׁ עַל הַיָד בְּתִקְוָה שֶׁהוּא יַעֲקוֹץ אוֹתְךָ... חחח!״ הִיא פָּרְצָה בִּצְחוֹק.
כְּשֶׁתָמָרִי רָאֲתָה שֶׁאֲנִי לֹא צוֹחֵק מֵהַבְּדִיחָה שֶׁהִמְצִיאָה, שִׁינְתָה נוֹשֵׂא וְשָׁאֲלָה, ״תַגִיד, יֵשׁ לְךָ בַּיִת עִם חָצֵר?״
״כֵּן.״
״וָואוּ, אֵיזֶה כֵּיף לְךָ. אֶפְשָׁר לָבוֹא אֵלֶיךָ?״
״אמממ... סַבָּבָּה...״ עָנִיתִי וְנִבְהַלְתִי. מָה אֲנִי עוֹנֶה כָּל־כָּךְ מַהֵר אֲנִי בִּכְלָל לֹא רָגִיל לַחֲבֵרִים, אֵיךְ נִפְלַט לִי כָּכָה, מַה נַעֲשֶׂה אֶצְלִי בִּכְלָל? הִיא בֶּטַח מְתַכְנֶנֶת לְרַגֵל אֶצְלִי בַּבַּיִת וּלְגַלוֹת אֶת הַסוֹד הֶעָנָק שֶׁלִי!
כְּדֵי שֶׁתָמָרִי לֹא תַחְשֹׂוף אֶת הַסוֹד שגורם להורים שלי לקרוא לי ילד פלא. הֶחְלַטְתִי לְהתנהג כְּמוֹ יֶלֶד רָגִיל. אֶלָא שֶׁאָז הִתְחַלְתִי לְהַרְגִישׁ שֶׁגַם תָמָרִי מַסְתִירָה מִמֶנִי סוֹד כָּלְשֶׁהוּ. חָשַׁדְתִי שֶׁגַם הִיא יַלְדַת פֶּלֶא. איך יודעים?
