מחשבות על הצילום הוא חיבורו האחרון של רולאן בארת, שראה אור בשנת מותו (1980). בארת מחפש את המיוחד שבצילום בהשוואה לדימויים אחרים – ציור, ספרות ואף קולנוע – ומוצא אותו בהיותו הדימוי האחד והיחיד המעניק למתבונן בו, לפני כל חוויה אחרת, את ההכרה 'זה היה', 'זה היה אז ושם'. ממצא זה משמש לו )ולאמנות בכלל), לתרבות, לחברה, לזיכרון ולמוות. נקודת מוצא לסדרה של הרהורים על הזיקה שבין הצילום לסגנון כללי, זהו גם אחד מחיבוריו האישיים ביותר.
על אף עניינו ההגותי־ שכן חיפושיו אחר התגלות אימו בתצלומים ישנים הופכים אותו עצמו למעין מעבדה חיה לחקר הפנומנולוגיה של הצילום (מנקודת ראותו של המתבונן). רבים סבורים שזהו המושלם שבחיבורי בארת מבחינה סגנונית ורעיונית כאחת.