“כשהגיע החופש הגדול, החלטתי לעצור… ילדה בת ארבעים ושתיים שעדיין גרה לבדה בדירות שכורות, זו מציאות שאינה הגיונית בעיניי, אך החיים זרמו ואני זרמתי איתם. בשלב מסוים הבנתי שאם לא אציב בחיי סכר או אפילו רק מזח אבנים קטן שיעצור את המים המשתוללים, השגרה כנראה תמשיך בשלה. רציתי לעלות לקומה הבאה. מה שלא קרה עד עכשיו כנראה כבר לא יקרה. ואז נשברתי סופית. מנקודת השבירה הזו יכולתי רק לעלות… מכאן אני הולכת רק לנצח”
חגית היא גננת ותיקה ורווקה בשנות הארבעים לחייה, שמכל הדברים בעולם רוצה להינשא ולהקים משפחה. לשם מימוש מטרה זו היא לוקחת חופשה מעבודתה ויוצאת לשנות את גורל חייה.
המסע שלה כולל הפתעות לא מעטות שמפגישות אותה לראשונה עם חלקים באישיותה שהיא פחות מודעת לקיומם. הגיבורה מתעקשת ללהטט ביניהן על מנת למצוא את מבוקשה בגרסה הטובה ביותר שלו.
הסיפור נכתב טרום טבח שמחת תורה (7/10/2023), בתקופה שבה החברה הישראלית הייתה שסועה לגזרים, מדממת וכאובה. אך מאז חיינו נעצרו באחת והקריאה הנשמעת כעת יותר ויותר היא לחיבור, לשיתוף ולקבלה. זוהי מטרתו הראשונה של הספר- להעניק תקווה.
“הכתיבה שלך ייחודית, נוגעת, רהוטה ומסקרנת.
נהניתי מאוד לקרוא טקסט בשל ועמוק, והסיפור כולו סוחף מאוד ומעניין.” גילי תל-אורן, עורכת לשונית
הלית רודריגז, תושבת קריית גת בת 54, נשואה למאיר, אמא לילדים וסבתא לנכדים.
בעלת תואר שני בחינוך וביהדות, עוסקת בחייה במגוון תחומים, מתוך רצון לממש שלל כמיהות החבויות עמוק בנפש כל אחד מאיתנו.