עִיר פְּרָזוֹת
פְּרוּצָה לְכָל עֵבֶר
לְלֹא אֲחִיזָה שֶׁל מַמָּשׁ
נְדוּדִים בְּעֶצֶם הֲוָיָתָהּ
אֲנָשִׁים שֶׁיּוֹמָם עָמָל וָפֶרֶךְ
שֶׁכָּל מְאוֹדָם הָיָה לְנַשֵּׁק אֶת הָאֲדָמָה
וְהָאֲדָמָה הִתְרַחֲקָה מֵהֶם
תְּלוּשִׁים וּנְטוּשִׁים
בְּתוֹךְ חֲלוֹם שָׁבוּר
בספר זה נוגע המשורר ארז ביטון בהווייתם של האנשים התלושים והעזובים, בני הדור הראשון והשני של הבאים לעיר, לבתים הריקים מן המלחמה.
בחלק הראשון, "בית הקברות הישן", משרטט המשורר דמויות של עולים מהדור הראשון, אלה שהשאירו מאחוריהם את עברם ומזכרות מורשתם. בחלק השני, "בית הקברות החדש", נוגע המשורר בדמויות של בני הדור השני, שחייהם הפכו טלאי על טלאי, טשטוש בין מציאות לבדיה.