הכרך הזה מכנס את הסיפורים שהפכו את קלאריס ליספקטור לסופרת החשובה ביותר של ברזיל ולאגדה תרבותית. מופיעים כאן כל 85 הסיפורים שכתבה בחייה. חלקם רואה אור לראשונה בתרגום לעברית, וגם תרגומי הסיפורים האחרים רועננו.
הסיפורים הקצרים הם בעינינו פסגת כתיבתה של הסופרת הברזילאית־יהודייה, שנולדה באוקראינה בדצמבר 1920 כחיה פנחסובה ליספקטור. פריצתה כסופרת צעירה כונתה בברזיל ”הוריקן קלאריס”, וכתיבתה וספריה אופיינו לאורך השנים כ”נס ספרותי”, ”אירוע מכונן בספרות הברזילאית”, ”קובץ הסיפורים הטוב ביותר שראה אור אי־פעם בארץ הזאת”. במשך השנים הציבו אותה המבקרים במדרגה אחת עם נבוקוב, עם קאפקא, והשוו אותה לג’ויס ולווירג’יניה וולף, אך למעשה קשה להעלות על הדעת סופר דומה לה באמת.
אנו פוגשים את הדמויות המרכזיות של ליספקטור כשהן מצויות ביציבות רגועה של שגרה שטוחה ומונוטונית, אשר ממנה הן נשלפות לאיזו חוויה פנימית עזה, ולרוב מפחידה, של נגיעה בקרקעית, של היחשפות למעמקים המהותיים של עצמן. הטריגר לתהליך הוא מאורע של־מה־בכך, לכאורה שולי ולא־רלוונטי, אשר ילך ויתגלה במפתיע כהרה־משמעות.
רגעי ההתגלות העומדים במרכז הסיפורים נבזקים בהבחנות ובדימויים הפותחים חלל תהודה מצמרר ביופיו. ליספקטור נאבקת בגבולות השפה והמושגים. היא מעצבת מצבים רגשיים ממשיים מאוד, שאין להם שם פשוט, ורק פרדוקסים מרהיבים יוכלו לתאר אותם, כגון: ”אהבה היא כשאין לך. האהבה היא גם ההתפכחות ממה שחשבת שהוא אהבה”.