פתח דבר


זה החל לפני כשלוש שנים. ככל שאני מנסה, אני מתקשה לאתר בזיכרוני את שורשיו של השינוי התודעתי שעברתי בנוגע למה שניתן לדעת על המתרחש במציאות הפיזית, ובנוגע לאמונה הרווחת כל כך, שמה שכתוב בדפי האינטרנט ובספרים, ומה שמספרים לנו במהדורות החדשות בטלוויזיה או ברדיו על המציאות — הוא אמת לאמיתה; או לכל הפחות, קרוב מאוד לכך.


כך או אחרת, השינוי קרה, וככל שחלף הזמן נוכחתי לדעת שהדרך החדשה שבה אני רואה את הדברים חריגה, ויותר מכך — מעוררת התנגדות רבה. כפועל יוצא מהשינוי הזה מצאתי את עצמי מנהל אינספור ויכוחים עם בני משפחתי, וגם עם חברים; וכשהתחלתי לחקור את העניין ולהעלות את מחשבותיי על הכתב, התברר לי שלא רק בקרב המעגל הקרוב שלי רווחת התפיסה כי מה שמספרים לנו על המציאות, ומה שקרה במציאות, חד הם. כשבחנתי את הדברים לאור ההנחה הפשוטה שכדי שנוכל לדעת על המתרחש במציאות נדרש לנו מידע שנוצר על ידי המציאות — גיליתי שפתחתי תיבת פנדורה.


בהיעדרה של הכשרה כלשהי בתחום מדעי הרוח נאלצתי לירוק דם כדי לתאר את תוצאות החקירה והבחינה ולכתוב את הספר הזה באופן שישביע את רצוני. לצערי, אני נמנה עם אלה שמצפים מעצמם להתנסח באופן מעולה, אך אינני נמנה עם אלו שהכתיבה קלה עליהם, בלשון המעטה. לא אחת אני מרגיש כמי שחוצב בסלע, אך משהתחלתי במלאכה לא יכולתי להפסיק. הרעיון הזה בחר בי, ממש כשם שחתול רחוב בוחר את בעליו ודבק בו — וכאחד שמשוגע על חתולים, לא יכולתי שלא לאמצו ולעשות ככל שביכולתי להוציאו לאור.


בחוויה האישית שלי, עם גילויו של עקרון אי־הידיעה חשתי כאילו הוסר מסך מעל עיניי (או אולי אף כאילו הוסר מהן קטרקט). כתיבת הספר הייתה עבורי בבחינת תהליך משנה תודעה: כזה ששינה את האופן שבו אני רואה את המציאות ואת האופן שבו אני מתייחס למידע על המציאות — ואני מקווה שאצליח להעביר זאת, ולו במידה מסוימת, גם לקוראים.


הספר פונה לקהל הרחב, הצמא להבין את טבעו המורכב במידה בלתי נתפסת של העולם שבו אנו חיים, והמעוניין לקבל במסגרת של מונוגרפיה תמונה כוללת של היבט כזה או אחר של העולם שלנו (כמו זו שמספקים ספרים מז'אנר "קיצור תולדות..." — ספרים שאני נוהג לקרוא בשקיקה רבה — גם אם בשנים האחרונות הם כבר לא מעוררים בי את תחושת הגילוי שחוויתי בעבר, אלא בעיקר תחושת ביקורת).


הספר מחולק לשלושה חלקים (שכל אחד מהם מחזיק כשליש מהיקפו של הספר):


חלק ראשון: פיתוח התיאוריה של עקרון אי־הידיעה, החל בבחינה של מונחי יסוד שגורים כמו ידע ומידע, אמינות ואמון (ודיוקם); דרך טביעתם של מונחים חדשים: חסמי מידע, מדווחים עיוורים, ליקויי המדווח, ספקטרום המדווחים ועוד; וכלה בחשיפת ההשלכות מרחיקות הלכת של אלו על עולם המידע והידע הסובב אותנו. חלק זה משמש בסיס להבנת החלקים הבאים, שבתורם עושים שימוש במונחים שהוגדרו בחלק זה (ורבים מהם נטבעו בחיבור זה). לחלופין, לשם התמצאות במונחי יסוד אלה ניתן להשתמש במילון המונחים (מונחון) המובא בסוף הספר.


חלק שני: הדגמת עקרון אי־הידיעה בתחומים שונים — היסטוריה, עידן הדינוזאורים, המדינה הדמוקרטית, פסיכולוגיה, תזונה ועוד.


חלק שלישי: חלק זה דן ביסודות של עידן המידע — מראי מקום, רשימות ביבליוגרפיות, מומחים ותארים אקדמיים, רשת האינטרנט (ובפרט ויקיפדיה וגוגל), מבחן הסבירות ומבחן השכל הישר ועוד — והוא כולל גם סיכום של הספר.


ולסיום פתח הדבר, תודות:


תודה למשפחתי היקרה, ובפרט לשי אחי ולשתי בנותיו, נעמה ויעל האכפתיות והדעתניות. ללא הוויכוחים חסרי המוצא איתכם בסלון של ההורים, הספר הזה לא היה נולד.


תודה לכוח הנשי שעמד לצידי וסייע לי להפוך את הטקסט הגולמי, המשובץ בסקיצות פרי עטי, לספר. תודה לנשים שעשו במלאכה במקצועיות, בסבלנות ובמסירות אין קץ והיו שם בשבילי תמיד כדי לייעץ לי ולתת מענה לשאלותיי הבלתי נגמרות: לעורכת התוכן ענת בר לב־אפרתי, לעורכת הלשונית ריבי רונן־וינשטיין, למעצבת האיורים שירלי רחל רוכמן, למעמדת שרית רוזנברג ולמגיהה ושומרת הסף נועה נתנאל. כל אחת ואחת מכן עשתה מעל ומעבר למסגרת תפקידה כדי לאפשר לי את הוצאת הספר הזה לאור בדיוק כפי שאני רוצה.


תודה למגיהה שירי צוק, לאמרי זרטל שעיצב את הכריכה ולחגי גילר על הפקת הגרסה הדיגיטלית; ותודה מיוחדת לרמי רוטהולץ על הייעוץ והליווי בתחילת הדרך.


מלבד זאת, אני אסיר תודה על כך שאני חי בתקופה שבה יש אינטרנט וגוגל; שבה נדרש רק הרף עין כדי למצוא כל דבר שאנחנו צריכים במאגרי המידע האינסופיים, ושכל כך קל לעבד מידע — כשלרשותנו עומדות האפשרויות לגזור ולהדביק, לבצע חיפוש בטקסט, ולא פחות חשוב מכך, לעשות Undo. ללא מחשב ואינטרנט, קרוב לוודאי שהספר הזה לא היה נכתב.


כפר ביל"ו, 2022


פרק 1


ידע, מידע ומה שביניהם


הספר הזה עוסק בשאלה מה אנחנו, בני האדם, יכולים לדעת על המציאות. במבט שטחי, נדמה שזו שאלה טריוויאלית. לכאורה, אנחנו יכולים לקנות ידע כמעט על כל דבר שנרצה. מידע לא חסר, אנו מוצפים בו — שלא לומר טובעים בו. בימינו, כמויות אדירות של מידע מיוצרות, מעובדות ומופצות לכל עבר ללא הרף. המידע נגיש יותר מבכל תקופה אחרת — הודות לטכנולוגיות החדישות שפותחו בעשורים האחרונים, נוסף על ערוצי המידע המסורתיים: ספרים, עיתונים ושיחות עם הבריות. הודות לגוגל ולוויקיפדיה אנו יכולים למצוא מידע כמעט על כל דבר בתוך שניות. לכאורה, כדי לקנות ידע כל שעלינו לעשות הוא לגשת למאגר המידע האנושי האינסופי, ולשתות ממנו כאוות נפשנו. ולרוב — אלא אם מדובר בתורת היחסות, בתורת המיתרים או בתיאוריה אחרת ברמת מורכבות והפשטה גבוהה — רובנו גם יכולים להבין את המידע ולצרף אותו למאגר הידע האישי שלנו.


אבל חרף הטריוויאליות לכאורה של השאלה, אני רוצה להעמיד אותה לבחינה מחודשת. בדפים הבאים אציג אותה ואת ההבחנות והמסקנות שאליהן היא הובילה אותי. תחילה נתבונן במספר מונחי יסוד, הנחות והגדרות שישמשו בסיס לדיון זה. אתחיל מהקשר בין מידע לידע.


מידע


גם מבלי להיכנס להגדרות פורמליות, לכולנו יש מושג אינטואיטיבי מה זה מידע. בניסוח חופשי, מידע הוא כל מה שאנחנו רואים בטלוויזיה, קוראים בעיתון או בספרים, שומעים ברדיו, כל מה שנמצא באינטרנט: טקסט, תמונות, סרטים. אנו יכולים לקבל מידע גם מאנשים שאנו פוגשים פנים אל פנים או משוחחים עימם בטלפון. אנו יכולים לקלוט מידע מאירועים שאנו חווים באופן ישיר בבית, ברחוב, בקניון או בטיול ביערות הגשם.


בניסוח מעט יותר פורמלי, לפי הערך "מידע" בוויקיפדיה,1 "מידע (או אינפורמציה) הוא כל: מתאם, נתון, עובדה או פרט תוכן, שניתן לקידוד, שמירה או שימוש בעיבוד".


המציאות הפיזית מייצרת מידע. השאלות מהי מציאות פיזית או אם בכלל יש מציאות כזו הן מחוץ לתחום הדיון של ספר זה. אני מניח כי יש דבר כזה, מציאות פיזית, וכי היא ניתנת לתיאור אובייקטיבי, כלומר כזה שאינו תלוי בתודעה המתבוננת באותה מציאות.


חלק מהמידע שנוצר על ידי המציאות הפיזית ניתן לזיהוי על ידי החושים שלנו: מראות, צלילים, ריחות, טעמים, תחושות גופניות — וחלק לא: למשל, אור שאינו בתחום הנראה, קול שאינו בתחום השמע או מידע הנמצא בתוך מערכת לעיבוד מידע, אם למנות רק כמה דוגמאות. ספר זה עוסק במידע הנוצר על ידי המציאות הפיזית — וכן במידע המתייחס אל המציאות הפיזית (ולא, זה לא אותו הדבר, כפי שיובהר בהמשך). כמובן, זה רק חלק מהמידע הקיים בעולם: יצירות בדיוניות, למשל, הן מידע שאינו מתייחס למציאות הפיזית.


היות שנעסוק במציאות הפיזית בלבד, מכאן והלאה בהתייחסי אליה אשתמש פשוט במונח מציאות.


כל אירוע במציאות (המוגדר על ידי מרחב וזמן) מייצר מידע. לדוגמה:


בקערה המונחת על השולחן יש שלושה תפוחים. גלי האור המוחזרים מהתפוחים הם בגדר מידע המשקף את מספרם של התפוחים, מיקומם בתוך הקערה, צבעם, צורתם, הטקסטורה שלהם וכו'. את המידע הזה ניתן לקודד ולאחסן כתיאור מילולי או ויזואלי, על גבי דף נייר, בזיכרונו של מחשב או במוחו של אדם. את הנתונים האלה ניתן גם לעבד. לאחר שהתמונה אוחסנה במחשב שלי, אני יכול, למשל, לעבדה על ידי תוכנת פוטושופ: להסיר מהתפוחים כתמים, לשנות את צורתם וכדומה. או שאני יכול לכתוב סיפור על שלושת התפוחים האלה — וגם זה סוג של עיבוד נתונים. האירוע הזה מייצר מידע הניתן לזיהוי גם על ידי חושים אחרים: ריח ומישוש. נוסף על כך, הוא גם מייצר מידע המשקף את המציאות ואינו ניתן לזיהוי על ידי החושים: כמו למשל המבנה הפנימי של התפוחים.


ידע


ידע, לפי הערך "ידע" בוויקיפדיה, הוא "מידע אשר מצוי ברשותה של ישות בעלת תודעה". לפי הגדרה זו, מידע שנמצא בתוך המוח שלי הוא ידע. כאשר אני מתבונן באותה קערת תפוחים, המידע שנוצר על ידי אותו אירוע נקלט במוחי, ומאותה עת הוא בבחינת ידע: אני יודע כי בקערה המונחת על השולחן יש שלושה תפוחים שצבעם ירוק.


אתם יושבים בבית קפה וצופים אל הרחוב: מכוניות חולפות בכביש; אנשים מהלכים על המדרכה. האירוע המורכב הזה מייצר מידע המגיע אל עיניכם — המאפיינים החזותיים השונים של הפריטים המרכיבים את התמונה: מיקומם, תנועתם, צורתם, צבעיהם. מידע מגיע גם אל איברי חישה אחרים: צלילים אל אוזניכם, ריחות אל אפכם, טמפרטורה, לחות ותנועת האוויר לעורכם. כל המידע הזה מועבר למוחכם, מקודד ומאוחסן שם, ועתה הוא יֶדע על המציאות.2 מובן שאת המידע הזה ניתן גם, למשל, לקודד ולאחסן בכונן של מחשב.


מה בין מידע לידע


אך האם כל מידע המצוי ברשותו של אדם הוא אכן ידע? מקובל להאמין כי לפני כמה מאות שנים אנשים חשבו שהשמש סובבת את כדור הארץ — ולא להפך.3 אילו שאלתם אדם בן המאה השלוש־עשרה בעניין זה, הוא היה עונה לכם כי ברור שהשמש סובבת את כדור הארץ. ואילו ניסיתם להתווכח איתו, הייתם מסתכנים בכך שאותו אדם ילשין עליכם לכנסייה (ועד כמה שניתן להתרשם מהסיפורים על ימים אפלים אלה, נראה שבאותם זמנים אנשים רק חיכו להזדמנויות כאלה) — מה שהיה מוביל בסבירות גבוהה להעלאתכם על המוקד. כלומר ברשותם של בני המאה השלוש־עשרה — בלי שום ספק יצורים בעלי תודעה — היה, בין היתר, המידע הבא: "השמש סובבת את כדור הארץ". ולפי ההגדרה שלמעלה, הם ידעו שהשמש סובבת את כדור הארץ. אך האם אכן נכון יהיה לומר שהם ידעו זאת, אף שהמידע שהיה ברשותם שגוי? הרי אם מישהו יטען את הטענה הזאת כיום, נאמר שהוא טועה, ובוודאי לא ניתן לומר עליו שהוא יודע.4


אם יחשוב מישהו, מסיבה כלשהי, כי בקערה המופיעה באיור הקודם יש שני אגסים, פירוש הדבר שיש ברשותו מידע המתייחס למציאות מסוימת, אך מידע זה שגוי, כלומר אינו תואם את המציאות, ולכן אינו בבחינת ידע אלא טעות.


סליחה, טעות


כלומר, נראה כי ההגדרה של ידע בוויקיפדיה לוקה בחוסר דיוק מסוים: בהחלט ייתכן כי מידע אשר מצוי ברשותו של אדם איננו ידע אלא טעות, וזאת משום שהוא איננו משקף את המציאות. ולכן אני מבקש לחדדה: ידע הוא מידע אשר מצוי ברשותה של ישות בעלת תודעה ומשקף את המציאות. כלומר, מידע שמקורו באירועי אותה מציאות והוא מקיף את אותם אירועים.5


הדרישה בהגדרה המשופרת שהמידע יקיף את האירועים כתנאי להיותו ידע היא חיונית. אם מסיבה כלשהי אדם אינו רואה את התמונה של שלושת התפוחים בקערה במלואה אלא רק חלק קטן שלה, ברור שהמידע המצוי ברשותו רחוק מלשקף את המציאות שבה שלושה תפוחים נמצאים בקערה על השולחן. מובן שכשמדובר באירוע התופס חלק כה מצומצם במרחב, אין סיבה שצופה כלשהו לא יוכל לראות את התמונה במלואה, אך כשמדובר באירוע מורכב הנפרש על פני זמן ומרחב נרחבים, צופה יחיד אינו יכול לקבל את המידע המקיף את אותו אירוע במלואו, אלא רק חלק קטן שלו, ולכן במקרה כזה לא נוכל לומר כי אותו צופה יודע את שהתרחש באותו אירוע.


עוד כמה הבהרות בנוגע להגדרה המשופרת של ידע:


ידע אינו מונח בינארי. ככל שהמידע מקיף יותר ו"נקי" יותר — כלומר, אינו מזוהם במידע שאין מקורו באירועים אלה — כך מידת הידע גדולה יותר.6
כדי שברשותה של ישות בעלת תודעה יהיה מידע שמקורו באירועי המציאות, המידע צריך להגיע איכשהו מהמציאות אל מוחה, ולכן מההגדרה הזו נובע כי ידיעה מותנית בזרימת מידע שנוצר על ידי המציאות אל מוחה של אותה ישות.
מידע המשקף את המציאות יכול להתקבל גם מתוך קיומו של קשר סיבתי בין אירועים, כלומר, כאשר ידוע כי אירוע אחד בהכרח גורר אירוע אחר. לדוגמה, ידוע לכול כי ביצה טרייה המבושלת במשך עשר דקות תהפוך בהכרח לביצה קשה. במקרה כזה, ניתן לדעת על קיומו של אירוע זה (הפיכת הביצה לקשה) מקיומו של האירוע הראשון (בישול הביצה), גם מבלי לקבל את המידע שנוצר על ידי האירוע המאוחר יותר מבין השניים. אנו יכולים להיות בטוחים כי אם נשים בסיר ביצה טרייה ונבשלה במשך עשר דקות, עם תום הבישול תהיה לנו בסיר ביצה קשה — גם אם לא נבדוק זאת בפועל. אלא שכדי לבסס קשר סיבתי בין אירועים, בהכרח נדרש מידע שמקורו באירועים שכבר התרחשו קודם לכן (בישול ביצים, בדוגמה שלנו). כלומר, גם במקרה זה הידיעה תלויה בקבלת מידע המשקף את האירועים. אם ידוע לנו כי אירוע אחד גורר בהכרח אירוע אחר, הרי שהמידע על אירוע זה הוא למעשה עותק של אירוע זהה שכבר אירע לפחות פעם אחת בעבר, וממנו הוסקה הסיבתיות. כך שגם ידיעה הנובעת מקשר סיבתי מותנית בזרימת מידע שנוצר על ידי המציאות.7 האיור שלהלן מבהיר זאת וממחיש את שתי הדרכים לקבלת מידע המשקף את המציאות:


מתוך קיומו של הקשר הסיבתי, אנו יכולים להסיק את קיומו של אירוע B מתוך קיומו של אירוע A, גם אם לא קיבלנו כל מידע שמקורו באירוע B. אך הקשר הסיבתי בין שני האירועים בוסס בהכרח על המידע שהתקבל מהתרחשות אחת לפחות, מוקדמת יותר, של אירוע A ושל אירוע B בעקבותיו. המידע על אירוע B הוא עותק של B מהעבר.


מידע שאין מקורו באירועי המציאות איננו ידיעה. אדם יכול לנחש או לדמיין מה קרה במציאות, ובמקרה הניחוש גם עשוי להיות נכון, אבל באותה מידה גם יכול להיות לא נכון.
למידע המשקף את המציאות יכולות להיות מידות שונות של ירידה לפרטים. למשל, את האירוע המוכר בשם "מלחמת העולם השנייה" נוכל לתאר במשפט אחד: "בין השנים 1939 ל־1945 התחוללה מלחמת העולם השנייה, שבה השתתפו מדינות רבות". משפט זה בהחלט משקף את המציאות (כלומר, מקורו באירועי אותה מציאות והוא מקיף את אותם אירועים); ונוכל גם לתארו באופן מפורט על שלל היבטיו: הקרבות שהתחוללו במהלך אותה מלחמה, המהלכים המדיניים שננקטו, החיים האזרחיים במהלך המלחמה ועוד. בהמשך נראה כי באופן פרדוקסלי, ככל שאירועים רחבי היקף מתוארים באופן מפורט יותר, כך מידת אי־הידיעה שלנו בנוגע אליהם דווקא גדלה.
נוסף על ידע ועל טעות, קיים סוג נוסף של יחס בין מידע המתייחס לַמציאות לבין אותה מציאות: אי־ידיעה. נעסוק בכך בהרחבה בהמשך.
התשובה על השאלה מה קרה באירוע מסוים טמונה במידע המשקף את המציאות. כדי לדעת זאת, המידע הזה צריך להגיע איכשהו למוחו של היודע. במילים אחרות: לא ניתן לדעת מה אירע במציאות ללא קבלת מידע שנוצר על ידי המציאות באותו אירוע. איש אינו יכול לדעת על קיומה של הקערה שבה שלושת התפוחים אילו הוחבאה בתוך תיבה המסתירה את תכולתה.


דמיינו לרגע שזו תיבה אמיתית ולא איור של תיבה. יודעים מה יש בתיבה הזאת? שלושה תפוחים? כבשה? אינכם יודעים? נכון. זוהי התשובה הנכונה. התיבה מונעת מהמידע שמייצר הדבר שבתוכה (אם יש שם משהו בכלל) להגיע אל חושיכם, ולכן אינכם יכולים לדעת מה יש בה.


רובו של ספר זה עוסק במידע שמידת נאמנותו למציאות שאליה הוא מתייחס אינה ידועה.


צרכן המידע


צרכן המידע הוא זה שבתודעתו נקלט המידע. בפתיחת הספר הצגתי את השאלה מה אנחנו יכולים לדעת על המציאות. צרכני המידע הם ה"אנחנו" בשאלה זו.


בספר אנו נעסוק בשאלת הידיעה של צרכן המידע כפרט — ולא, למשל, בשאלה מה יכול לדעת המין האנושי כקבוצה. ברור שלבני אדם שונים יש יכולות שונות להתמודדות עם מידע, ולכל אחד ואחד נגיש מידע שונה מזה הנגיש לאחרים; אלא שעניינו של הספר בעקרונות של ידיעה, לא בידיעה ספציפית — עקרונות היפים לכל צרכן מידע שהוא.


כדי להשיב על השאלה "מה ניתן לדעת?" ננסה להתחקות אחר הדרך שעושה המידע מן המציאות המייצרת את המידע אל צרכן המידע באמצעות מקורות המידע שלו; וכפי שנראה בהמשך, בין המציאות המייצרת את המידע לבין צרכן המידע מתפתלות דרכים מרובות מכשולים ומהמורות.


את המידע העומד לרשותו של צרכן המידע ניתן לסווג באופן הבא: מידע המתייחס למציאות; מידע שאינו מתייחס למציאות;8 מידע מולד.


נבחין בין שני סוגים של מידע המתייחס למציאות: ישיר ובלתי ישיר.


מידע ישיר


מידע ישיר הוא מידע שנוצר על ידי אירועי המציאות ומגיע לצרכן המידע ישירות ובמלואו, ללא כל תיווך. את החלק הזה של המציאות נכנה מציאות בת חישה, או מציאות "נראית". אלו הם אירועי המציאות שצרכן המידע עד להם. מידע זה, מן הסתם, משקף את אירועי המציאות, ולכן הוא בבחינת ידע כשהוא נמצא ברשותו של צרכן המידע. כלומר, צרכן המידע יודע את אשר קרה באותם אירועים שיצרו את המידע. האיור שלהלן ממחיש זאת:


מידע בלתי ישיר ומדווחים


ועם זאת, רוב המידע המתייחס למציאות והמגיע לרשותו של צרכן המידע הוא מידע המתייחס לאירועים שצרכן המידע לא היה עד להם, ואף אינו יכול להיות עד להם, והמידע אינו מגיע אליו ישירות מהמציאות אלא ממדווחים, כלומר הוא מידע בלתי ישיר; והיות שמקורו במדווחים, ניתן לכנותו דיווח.


מדווח הוא אדם9 המפיץ מידע המתייחס למציאות, והנצרך על ידי צרכני מידע. מידע בלתי ישיר מתייחס למציאות שאינה בת חישה (או "בלתי נראית") עבור צרכן המידע. מלבד מידע על אירועים מהמציאות "הבלתי נראית" הוא כולל גם פרשנויות של אירועים במציאות וקשרים שמתקיימים ביניהם (למשל, קשרים סיבתיים) — שכולם אינם בגדר מידע הנוצר ישירות על ידי המציאות.


המידע הזה מופץ על ידי אמצעי התקשורת בהגדרתם הרחבה, ובכלל זה רשת האינטרנט, או באופן ישיר.10 שדרנים, עיתונאים, פרשנים ונבחרי ציבור — כל אלה הם מדווחים. אך גם מי שמפרסם מאמר בנושא מדעי, אם באתר אינטרנט או במגזין מודפס, הוא מדווח; וכך גם מי שמפיץ מידע שימושי, כמו שעות פתיחה של עסקים ומוסדות או הוראות הגעה, הוא מדווח; משרד פרסום הוא מדווח, אך גם חבר המספר לי על מוצר כלשהו שרכש באינטרנט הוא מדווח; וגם השכן המספר לי רכילות מהמתרחש בשכונה הוא מדווח — ומן הסתם כך גם אני, כאשר אני גומל לו ברכילות משלי; כל מי שמוסר מידע המתייחס למציאות הוא מדווח, ומי שקיבל את המידע הוא צרכן מידע. בין שמדובר במידע אקטואלי או בהיסטוריה רחוקה, במידע המתייחס למה שקורה בעולם הגדול או במדינה שבה אנו חיים, במידע שימושי או מסחרי, ברכילות או במידע מדעי — רובו המכריע של המידע הזה אינו מגיע אלינו ישירות מהמציאות אלא ממדווחים.11


אנו זקוקים למדווחים כי לא די לנו במידע ישיר; לא די לנו במציאות "הנראית". אנו רוצים לדעת, ולעיתים ממש זקוקים למידע, גם על המציאות שמעבר לטווח חושינו, זו "הבלתי נראית". המציאות הנמצאת בטווח חושינו מצומצמת, דלה, ולעיתים קרובות אף משעממת בהשוואה למציאות האינסופית שמעבר לטווח חושינו. אנו רוצים לדעת מה קורה במדינה שלנו; מה קורה במקומות אחרים בעולם; אנו רוצים לדעת מה אירע בימים עברו; אנו רוצים לדעת איזה מזון יפה לבריאותנו ואיזה לא; אנו רוצים לדעת מה קורה בנבכי נפשו וגופו של האדם. אבל האמת היא שגם אם אנחנו לא ממש רוצים, אנחנו מוצפים במידע ומכורים לו.


צרכני המידע צורכים באופן אינטנסיבי — שלא לומר אובססיבי — מידע המתייחס למציאות, שלרוב היא מציאות נסתרת: כזו שאת המידע שהיא מייצרת הם לעולם לא יוכלו לקבל ישירות ממנה.


חסם המידע החיצוני של צרכן המידע


המציאות הנסתרת היא כזאת מטעמים מובנים: איש אינו יכול להיות עד למלוא ההתרחשויות בכל מקום ובכל זמן. צרכן המידע יכול להיות עד רק לתחום מציאות מוגבל ומצומצם, השונה מצרכן מידע אחד לאחר. אנו יכולים להיות עדים רק לאירועים הנמצאים בטווח המוגבל של החושים שלנו, ובתנאי שאין כל מכשול פיזי בינינו לבין אותם אירועים, ולקלוט רק מידע הניתן לזיהוי על ידי החושים. עקב מגבלות אלה, כאשר מדובר באירוע מורכב, הוא עשוי להיות מציאות נסתרת מבחינתו של צרכן המידע, גם אם אותו צרכן מידע נמצא בתחומי אותו אירוע, ולכאורה עד לו. ככל שאירוע תופס חלק גדול יותר במרחב, נמשך זמן רב יותר ומייצר יותר מידע — כך מידת מורכבותו גדולה יותר; וצרכן המידע יכול להיות עד רק לחלק קטן ממנו, המשקף במידה מועטה את המציאות. לפיכך, אין ביכולתו של צרכן המידע לקבל ישירות מהמציאות מידע על אירועים מורכבים ורחבי היקף.


אם ניקח לדוגמה את מלחמת האזרחים בסוריה, הרי שרבים מאוד היו עדים לפיסות קטנות של אירוע זה; אך איש לא היה עד לו בשלמותו, או אפילו לחלק ניכר ממנו; פשוט משום שאף צופה יחיד אינו יכול להיות עד לאירוע בהיקף כזה, הנפרש על פני מרחב עצום ונמשך שנים, ובתוך כך מייצר כמויות בלתי נתפסות של מידע. אפילו לא להיות קרוב לכך.


ככל שמדובר באירועים מורכבים, יכולתנו המוגבלת לקלוט מידע ישירות מהמציאות היא למעשה חסם מידע: היא אינה מאפשרת לנו לקבל מידע המשקף את המציאות. באופן כללי חסם מידע הוא מכשול המונע קבלת מידע המשקף את אירועי המציאות. את חסם המידע המסוים הזה נכנה חסם המידע החיצוני של צרכן המידע. בהמשך נכיר חסמי מידע נוספים: חסמי המידע של המדווח וחסמי המידע הפנימיים של צרכן המידע.


היות שתחום האירועים שהוא בגדר מציאות נסתרת עבור צרכן מידע תלוי באוסף האירועים שצרכן המידע עד להם, תחום האירועים הזה שונה מצרכן מידע אחד לאחר. מה שמתרחש בביתו של אלמוני תושב מינסוטה, עבורי הוא מציאות נסתרת, ומה שמתרחש בביתי לא — וההפך הוא הנכון עבורו. אך עבור שנינו מה שמתרחש בביתו של פלוני תושב קופנהאגן, למשל, הוא מציאות נסתרת.


מכאן נובע כי גם תחום המידע הבלתי ישיר עשוי להיות שונה מצרכן מידע אחד לאחר. תחום המידע הבלתי ישיר של צרכן המידע תלוי במציאות הנסתרת עבורו, ובמידע המדווח המגיע לרשותו; ומי שהוא מדווח עבור אחד, איננו בהכרח מדווח עבור אחר: ערוץ CNN הוא מדווח עבור אותו אלמוני תושב מינסוטה אך לא עבורי, הניזון מחדשות ערוץ 2.


מובן שישנם אירועים שהם בגדר מציאות נסתרת עבור צרכני מידע שונים ללא קשר למיקומם הגיאוגרפי: למשל, אירועים שהתרחשו במאה התשע־עשרה עבור כל מי שהוא בן תקופתנו; אבל כך גם מצבה הכלכלי של מדינת ישראל בת זמננו (שלאף אחד מצרכני המידע, בשום מקום בעולם, אין כל דרך לקבל עליו מידע ישירות מהמציאות). ובאותה מידה ישנם מדווחים שהם כאלה עבור אותם צרכני מידע המתעניינים באותם אירועים: ההיסטוריון של המאה התשע־עשרה הוא מדווח עבור כל מי שמתעניין בתקופה זו; והפרשן המתאר במהדורת החדשות את מצבה הכלכלי של מדינת ישראל הוא מדווח עבור צופיו.


בטרם נמשיך, עליי להזהירכם כי לפנינו נושא שהעיסוק בו עשוי להיתפס כמטריד במידה מסוימת או אולי אף מביך: אמינותם של מדווחים. ייתכן שיהיו מדווחים שיראו עצמם נפגעים מעצם העיסוק בעניין זה. עם זאת, היות שכאמור צרכני המידע תלויים במדווחים כדי לקבל מידע על המציאות הבלתי נראית עבורם — חוששני כי אין מנוס מלעסוק בנושא חרף אי־הנעימות העשויה להיות כרוכה בכך.


הערות:


1. כפי שנראה בהמשך, אינני נמנע משימוש בוויקיפדיה, אף שלשיטתי, במקרים רבים ויקיפדיה אינה יכולה לשמש מקור לידע. לרוב היא מקור למידע — ולא, זה לא אותו הדבר. בהבדל בין ידע למידע וביחס האמביוולנטי שלי כלפי ויקיפדיה נעסוק בהמשך. נוסף על כך, כל הציטוטים מוויקיפדיה נכונים למועד ציטוטם. עקב הדינמיות הרבה של אנציקלופדיה אינטרנטית זו, בהחלט אין זה מן הנמנע כי בעת קריאת הדברים יתגלו אי־התאמות בין הציטוטים כפי שהם מופיעים בספר זה לבין הניסוח המופיע באתר.


2. הואיל ואנו עוסקים במידע המיוצר על ידי המציאות, בכל פעם שנדבר על ידע או על ידיעה, גם אלה מתייחסים לידע על אודות המציאות — אף כשהדבר אינו מצוין במפורש.


3. לא במקרה מנוסח משפט זה כדבר מה שמקובל להאמין בו ולא כעובדה. כפי שנראה בהמשך, לשיטתי, אין לנו כל דרך לדעת מה חשבו אנשים לפני כמה מאות שנים. לכל היותר, אנו יכולים להאמין שהם חשבו כך או אחרת.


4. כפי שנראה בהמשך, במקרים רבים אין לנו כל דרך לדעת אם תיאור היסטורי משקף את המציאות ובאיזו מידה — ובוודאי נכון הדבר גם לגבי התיאור ההיסטורי החובבני שבו חטאתי כאן. אינני טוען שכך היו פני הדברים לאשורם באותם ימים רחוקים, ותיאור זה נועד רק להדגמת מונח שקיומו אינו מוטל בספק: טעייה.


5. למעשה, נכון הדבר גם לעותקים של מידע. מכאן ואילך, בכל פעם שאתייחס למידע שנוצר על ידי המציאות, הכוונה היא למידע עצמו ולעותקים שלו — גם אם אין זה מצוין במפורש.


6. מדוע להניח כי מידת הידיעה תלויה רק בכמות המידע? אולי יש חלקים של המידע שהם חשובים יותר מאחרים? עוד נעסוק בכך בהמשך.


7. ביסוס של קשר סיבתי בין אירועים אינו פשוט. במקרים רבים קשה — שלא לומר בלתי אפשרי — לקבל מידע שמקורו באירועי המציאות, ולכן קשה מאוד לבסס קשר סיבתי בין אירועים. קשרים סיבתיים יידונו במספר פרקים בחלקו השני של הספר.


8. למשל, מידע המתייחס למציאות בדיונית. עם זאת, יש לשים לב כי גם מידע המתייחס למידע על אודות מציאות בדיונית עשוי להיות בבחינת עובדה: "במיתולוגיה היוונית זאוס הוא מלך האלים" — זוהי עובדה. די בזאת שכך מסופר במיתולוגיה היוונית; "שמו של בית הספר שבו לומד הארי פוטר, בסדרת הספרים הקרויה על שמו, הוא הוֹגְווֹרְטְס" — גם זוהי עובדה. כך מסופר בספרי הארי פוטר. עצם הופעתם של פריטי מידע אלה באותם טקסטים היא בהחלט בגדר אירועים שהתרחשו במציאות. אך ברור שהטענות "זאוס הוא מלך האלים" או "שמו של בית הספר שבו לומד הארי פוטר הוא הוֹגְווֹרְטְס" כשלעצמן אינן משקפות את המציאות, ולכן אינן בבחינת עובדות.


9. או גוף מבוסס בני אדם או מיוצר על ידי בני אדם: חברה מסחרית, רשת אנושית, מערכת ממוחשבת.


10. כלומר, כאשר המדווח ניצב מול קהל צרכני המידע ללא תיווך של מדיה כלשהי. אך יש להיזהר מלבלבל בין דיווח ישיר למידע ישיר שמקורו במציאות.


11. מדווחי מידע וצרכני מידע אינם קבוצות זרות: מצד אחד, צרכן מידע עשוי לפעול כמדווח, למשל כאשר הוא מספר לחבריו את מה ששמע בחדשות. מצד שני, גם מדווחים הם צרכני מידע: הפרשן הצבאי של ערוץ טלוויזיה הוא מדווח בכל הקשור לתחום התמחותו, אך הוא גם צרכן מידע כאשר הוא צופה בערוץ בלומברג או בערוץ ההיסטוריה. למעשה, כל בני האדם הם גם צרכני מידע וגם מדווחי מידע. עם זאת, בהקשר של ספר זה, מדווח הוא מי שמוסר מידע לציבור כזה או אחר.