ימים רבים נדד הקרון הרתום לסוסים על פני ערבת דאקוטה רחבת-הידיים, כאשר מתחת ליריעת האברזין יושבים האב החלוץ ואוהב הדרור, האם המסורה ושתי הבנות, לורה ומרי. אך גם כאשר עצר הקרון בלב הערבה השוממה והאב הקים בה את הבקתה הקטנה, לא באה עדיין המשפחה אל המנוחה ואל הנחלה: עדרי זאבים שוטטו מסביב, שבטי אינדיאנים הקיפו אותם, והיו ימים של בצורת, שטפונות ומחלות.
לאחר שגדלה הבת לורה והיתה לסופרת – הנציחה בסדרת ספרים מהוללה את חוויות ילדותה ונעוריה.
ספר זה הוא שני בסדרה (אחרי "בית קטן ביער הגדול"), ועם הופעתו כתב עליו השבועון 'ניו יורקר': "כל נער ונערה שיקרא יצירה זו יחוש כי הוא נעשה עשיר יותר בזכות תאור מהימן ומעולה של חיים חלוציים בערבה הפתוחה ובזכות הערכים האנושיים החמים הממלאים את דפיה."